ע"פ 6762/08 שלום בוקובזה נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין, ביחד עם שניים נוספים, והורשע לפי הודאתו בעבירות של התפרצות לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, סיוע להתפרצות והחזקת מכשיר המשמש לפריצה לפי סעיף 409. ביום 3.6.2008 גזר בבית משפט השלום בירושלים את עונשו של העורר ושל נאשם נוסף. עונשו של העורר הועמר על 26 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת המעצר שבה שהה, וכן 4 חודשי מאסר מותנה ופיצוי לקורבנות העבירות. יצוין כי על הנאשם הנוסף שדינו נגזר ביחד עם העורר הוטל עונש של 50 חודשי מאסר בפועל וכן עונש מאסר מותנה ופיצוי. כן נקבע כי העורר בענייננו "נגרר" אחרי אותו נאשם.

במהלך המשפט שהיה העורר במעצר בית עם איזוק אלקטרוני, שבמסגרתו הותר לו לצאת לעבודה ולתפילות בשעות ובימים מסוימים. הנאשם הנוסף שהה עד ליום 20.3.2008 במעצר בית באיזוק אלקטרוני. ביום 20.3.2008, החליט בית משפט השלום להתיר לנאשם הנוסף לצאת לצורך טיפול גמילה בין השעות 23:00-7:00, וביתר שעות היממה לשהות במעצר בית ללא איזוק אלקטרוני.

בית משפט השלום, בהחלטתו מיום 3.6.2008, החליט לעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל על העורר ועל הנאשם הנוסף עד למתן פסק דין בערעור. כן הורה בית משפט השלום על כיבוד יציאתם של העורר והנאשם הנוסף מן הארץ ודחה את בקשתה של התביעה להגדיל את סכום הערבויות. בית משפט השלום לא ציין במפורש בהחלטתו כי שאר תנאי השחרור, שהיו בתוקף במהלך המשפט, יישארו על כנם עד למתן פסק הדין בערעור. העורר סבר כי התנאים המגבילים שלא נקבעו בהחלטת עיכוב הביצוע בטלים, והחל מיום 16.6.2008 סירב העורר להמשיך באיזוקו האלקטרוני. עקב כך, הגישה התביעה בקשה להבהרת החלטת עיכוב הביצוע. בית משפט השלום, בהחלטתו מיום 22.7.2008, הבהיר כי:

ההחלטה מיום 3.6.08 בענין עיכוב ביצוע גזר הדין באה רק להוסיף על תנאי השחרור שהיו קיימים באותו מועד ולא להחליפם או לבטלם. הדברים היו ברורים במהלך הדיון והיו בסיס לתגובת המאשימה ולכן לא קיבלו הדגשה מיוחדת.

כן קבע בית משפט השלום כי "אין ספק שלא השתנתה כל נסיבה לטובת נאשם 2. אדרבא, הרשעתו וגזר הדין שהוטל עליו הן נסיבות מחמירות לעומת אותן נסיבות שבהן נקבעו תנאי שחרורו". לכן, הבהיר בית משפט השלום כי כל תנאי השחרור שנקבעו לעורר ולנאשם הנוסף יעמדו בתוקפם עד לתוצאת הערעור וכי על חברת האיזוק האלקטרוני לחדש את האיזוק האלקטרוני של העורר.

העורר הגיש ערר לבית המשפט המחוזי כנגד החלטתו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את הערר וקבע כי "העורר היה במשך תקופה ארוכה באיזוק אלקטרוני עוד טרם הורשע וגם לאחר הרשעתו ועד מתן גזר דינו. מתבקש מניה וביה כי לאחר הרשעה, ובוודאי לאחר מתן גזר דין שעוכב, ובדרך כלל יותר, יישמרו תנאי השחרור שהיו קבועים טרם ההרשעה...".

כנגד החלטה זו, הגיש העורר את הערר שבפנינו וכן בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה נדחתה בהחלטתי מיום 31.7.2008. העורר סבור כי באין הוראה אחרת בהחלטה בדבר עיכוב הביצוע מיום 3.6.2008, בטלים התנאים המגבילים שחלו במהלך המשפט. העורר מדגיש כי בית משפט השלום לא נתן משקל להיותו של העורר משוחרר ממעצר בית ומאיזוק אלקטרוני במשך כחודש וחצי. לשיטתו, מהתנהלותו של בית משפט השלום, שקבע את מועד הדיון בבקשת המדינה להבהרת ההחלטה רק כחודש לאחר הגשתה, ניתן ללמוד כי אין הכרח ממשי לתנאי איזוק אלקטרוני. כן מלין העורר על כך שהדיון בבית המשפט המחוזי נערך כאשר היה העורר לא מיוצג, בשל "תקלה אישית של ב"כ העורר" שלא התייצב לדיון במועד. העורר סבור כי הוא מופלה לרעה לעומת הנאשם הנוסף, שמצוי במעצר בית ללא איזוק אלקטרוני בשעות שבהן אינו מצוי בטיפול גמילה.

יש לקבל את הערר בחלקו. כפי שקבעו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, תנאי השחרור שהיו בתוקף במהלך המשפט עומדים בעינם גם כעת, בזמן עיכוב הביצוע עד למתן פסק הדין בערעור. סימוכין לכך ניתן למצוא גם בפרוטוקול הדיון שנערך בבית משפט השלום עובר למתן ההחלטה מיום 3.6.2008 וכן מההחלטה עצמה, שדחתה את בקשת התביעה להפקדת סכומי ערבות נוספים על הסכומים שכבר הופקדו. עם זאת, נשתכנעתי שאין מקום להורות על איזוקו האלקטרוני של העורר וכי יש להסתפק במעצר בית בתנאים שנקבעו, לרבות פיקוח אנושי, אך ללא איזוק אלקטרוני. זאת, בין היתר, לאור תנאי השחרור שבהם מצוי הנאשם הנוסף באותו עניין – נאשם שהעונש שנגזר עליו כפול כמעט מהעונש שנגזר על המערער, ובעניינו לא מצא בית משפט השלום להורות על איזוק אלקטרוני. הוסף לכך את העובדה שבפועל, הותר לו להיות חופשי מאיזוק משך תקופה ממושכת וכי לא ניצל זאת לרעה – והכף נוטה, כאמור, לקבל לתקופה זו את הערר בחלקו.