ע"פ 6768/05 מדינת ישראל נ. פלוני

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירה של אינוס, בניגוד לסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין ועבירה של מעשה מגונה על פי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין.

2.

המשיב הוא בן דודה של המתלוננת, קטינה ילידת 1990. בעת היות הקטינה בכתה ד', כאשר לן בבית הוריה, ליטף המשיב את הקטינה, הפשיט את תחתוניה, נגע באיבר מינה וגרם לה להניח את ידה על איבר מינו.

במועד אחר בשנת 2001, בעת שנסעו יחדיו ברכב משפחתי, הכניס המשיב את ידו לתחתוניה של המתלוננת, החדיר את אצבעו לאיבר מינה, ושפשף אותה באיבר מינה. במועד נוסף בשנת 2002, בהיות הקטינה בבית המשיב, נכנס המשיב לשירותים אחריה, הסיט את חלקו התחתון של בגד הים שלבשה, ליקק את איבר מינה, ובמקביל לכך נגע באיבר מינו, כשהקטינה מנסה להדפו מעל פניה. לאחר מכן, החדיר את לשונו אל תוך איבר מינה של הקטינה, ובהמשך חיבק אותה, ליטף את רגליה, והניח את ראשו על בטנה. מקרה נוסף ארע בסוף שנת 2003, כאשר בעת נסיעה משותפת, הכניס המשיב את ידו לחצאיתה ותחתוניה של הקטינה, ליטף את ישבנה וניסה להחדיר את אצבעו לפי הטבעת שלה. בהמשך הנסיעה, לאחר שהקטינה התעוררה משנתה, הרגישה כי המשיב מחדיר את אצבעו לאיבר מינה, והוציאה את ידו. המקרה האחרון ארע בסוף שנת 2003 או תחילת 2004, במהלך אירוע משפחתי. בעת שהקטינה החזיקה תינוק על ידיה, התקרב אליה המשיב וצבט בפטמותיה במשך מספר שניות.

3.

בית המשפט המחוזי, בפסק דין מפורט ומנומק היטב, החליט להרשיע את המשיב על פי הודאתו וגזר עליו עונש מאסר של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות, עונש מאסר על תנאי, וצו מבחן למשך 18 חודשים. עוד הטיל על המשיב לשלם פיצוי למתלוננת בסך 20,000 ₪. הכרעת הדין וגזר הדין ניתנו לאחר שהוגש לבית המשפט המחוזי חומר מקצועי רב-היקף הנוגע הן למשיב והן למתלוננת הכולל, בין היתר: דו"ח אבחון פסיכודיאגנוסטי הנוגע למשיב, ארבעה תסקירי שירות מבחן, וכן תסקיר נפגעת, שהוצג לבית המשפט ביום 15.12.04. כן הופיעו בפני בית המשפט עדי אופי מטעם ההגנה, והוגשה חוות דעת פסיכולוגית מיום 8.3.05 מטעם המשיב.

4.

בשיקולי הענישה, התחשב בית המשפט קמא, בראש וראשונה, בחומרתם של המעשים שביצע המשיב, ובחומרת הפגיעה במתלוננת. כנגדם, שקל את היבטי השיקום, המניעה והתיקון של המשיב. הוא ייחס משמעות כבדת משקל לחרטה העמוקה שהביע המשיב, להצלחת הטיפול השיקומי שהשתלב בו, ולערך הרב של התיקון, במיוחד כשמדובר באדם צעיר בתחילת דרכו בחיים. מנגד, הוא לא התעלם ממצבה הקשה של המתלוננת, אשר סבלה פגיעה קשה מן המעשים, והיה מודע לחומרתה המיוחדת של הפגיעה נוכח הקשר המשפחתי בין משפחות המשיב והמתלוננת, ולקרע העמוק שנוצר בעקבות ביצוע העבירות. בסופו של יום, ובהתייחס במיוחד לכברת הדרך השיקומית המשמעותית שעשה המשיב, החליט בית המשפט קמא להימנע מלגזור עליו עונש מאסר בפועל, והסתפק בהטלת מאסר בעבודות שירות, ועונשים נוספים כפי שפורט לעיל.

5.

המדינה מערערת על קולת גזר הדין, וטוענת כי נוכח טיבן החמור של העבירות בהן הורשע המשיב, טעה בית משפט קמא כשהשית עליו עונש חריג בקולתו, הסוטה מרף הענישה המקובל. עמדת המדינה היא כי אין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל על המשיב בהליך זה, בהתייחס למכלול מרכיבי החומרה העולים מנסיבות הענין, וכי יש לאזן איזון שונה בענישה בין מרכיבי הגמול וההרתעה, לעומת צרכי השיקום, מכפי שעשה בית המשפט קמא.

6.

בדומה לדרכה של הערכאה קמא, גם בית משפט זה בערכאת הערעור ראה לדחות את הדיון לתקופה ניכרת של 12 חודשים כדי לאפשר למשיב להתקדם בהליך הטיפולי בו השתלב. כדי לעקוב אחר תיפקודו והתקדמותו בהליך זה, בקשנו לקראת תום התקופה לקבל תסקיר מבחן משלים בעניינו של המשיב, וכן תסקיר משלים בעניינה של הנפגעת.

7.

היום, הונחו בפנינו הן תסקיר משלים בעניינו של המשיב והן תסקיר מעודכן בעניינה של הנפגעת. תסקיר המבחן בעניינו של המשיב משקף הישג שיקומי ניכר ומרשים הנזקף לזכותו, המבטא מיצוי, עד למירב האפשרי, של התועלת שניתן היה להפיק מהתהליך הטיפולי בו השתתף. נציגת שירות המבחן הסבירה בדבריה בדיון כי לא ניתן היה לצפות לשיתוף פעולה מלא יותר מצד המשיב עם מהלכי הטיפול, וכי הוא השקיע את כל כוחות הנפש במאמץ השיקום. ההליך הטיפולי נחל, איפוא, הצלחה מרובה, ויש להשלימו עתה במהלך שנה נוספת. אשר לתסקיר הנפגעת, ובלא כניסה לפרטים ניתן לומר כי עולים ממנו קשיים שונים שהמתלוננת עדיין מתמודדת עימם גם כיום, וניתן לייחסם, לפחות בחלקם, לאירועים נשוא הליך זה; ניתן לזהות בוודאות את עקבות הפגיעה בה, שהיא, ללא ספק, פגיעה חמורה. עם זאת, ההשוואה בין התסקיר האחרון לתסקיר הראשון שהוגש בעניינה מצביעה על הטבה מסוימת במצבה של הנפגעת, המאירה על קיום מגמה של שיפור מסוים.

שירות המבחן ממליץ בתסקירו המשלים להותיר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי בעינו, ולאפשר למשיב להשלים את ההליך הטיפולי בלא קטיעתו, תוך הטלת תקופת מבחן נוספת של שנה לצורך כך.

8.

התלבטנו לא מעט באשר לאיזון הראוי בענישה בהליך מורכב זה.

מחד, מדובר בעבירות מין שביצע המשיב במתלוננת, בהיותה ילדה רכה, ובעת שהוא היה קטין, ולאחר מכן על סף בגירות. הפגיעות שמעשי העבירה הותירו במתלוננת הן קשות ומתמשכות, ויש לייחס להן את מלוא המשקל באיזון השיקולים לענין הענישה. בצד השיקול העונשי הקשור בפגיעה בקרבן העבירה, קיימים שיקולים כלליים הנעוצים באינטרס ציבורי כללי. ענישה מחמירה בעבירות מין, גם כאשר הן מבוצעות על ידי קטינים או צעירים על סף בגירות, חשובה כמסר כללי לא רק לנאשמים עצמם, כהתראה מפני הישנות מעשים דומים בעתיד, אלא גם כנורמה מחייבת כלפי עבריינים פוטנציאליים, לבל יתקבל הרושם כי התעללות מינית בידי קטינים וצעירים היא בבחינת רע שניתן להשלים עמו.

9.

יחד עם זאת, כמקובל לעולם בענישה, יש לשקול כל מקרה לנסיבותיו ולייחס משקל ראוי למרכיב האינדיבידואלי גם בנסיבות של עבירות חמורות.

במקרה זה חברו בצד החומרה נסיבות שונות לקולא שמשקלן המצטבר הוא רב במיוחד: ראשית, המשיב היה קטין, ועל גבול הבגירות בזמן ביצוען של חלק מהעבירות בהן הורשע, בעת שטרם נתגבשה בו הבנה מלאה למהות האיסורים ולתוצאות ההרסניות של מעשיו; שנית, תהליך השיקום אותו עבר המשיב הוא יוצא דופן, ועשוי לשמש דוגמא להצלחה של המערך הטיפולי, אשר נתאפשרה במידה מכרעת על ידי שיתוף פעולה מלא ומרשים של המשיב. שיתוף פעולה זה הסתייע בהכרה ובמודעות המלאה מצידו למשמעות הקשה של מעשיו ולצורך בתיקון. הוא הונע מחרטה עמוקה ומצער אמיתי על מה שארע. ההצלחה הטיפולית המרשימה התבטאה לא רק במעורבות המשיב בהליך הטיפולי עצמו, אלא גם בתיפקודו המצטיין בכל מערכות החיים בהם תיפקד בשנים האחרונות, ובמיוחד בצבא, כאשר התנהגותו ושירותו שמשו מופת להצלחה ולהצטיינות, שאושרו על ידי מפקדיו וכל אלה שבאו עמו במגע. הליך הענישה מייחס משקל רב לגורמי שיקום ותיקון, במיוחד בבני נוער המצויים בפתח חייהם הבוגרים, ועל מערכת השפיטה להשקיף על הליך זה במבט כולל, המאזן כראוי בין גורלו של הפרט, גם אם כשל, לבין אינטרס הציבור, ובכללו גם עניינו של הנפגע.

10.

על המשיב להשלים את ההליך הטיפולי במהלך שנה נוספת. קטיעת מהלך זה בדרך של הטלת מאסר בפועל ישים לאל מאמץ כביר שהושקע על ידו ועל ידי הגורמים הטיפוליים, ועלול להביא לאיזון לא ראוי בנסיבות מקרה זה בין תכלית הגמול וההרתעה לבין יסודות השיקום והתיקון שבענישה.

בנסיבות מיוחדות אלה אנו מוצאים, כי השקלול הנכון בין שיקולי הענישה

השונים נוטה לקולא, בכיוון להפעלת עונש שיקומי מסוג זה עליו הורה בית המשפט המחוזי.

זהו מסוג המקרים הנדירים בהם אינטרס הציבור שבענישה מצדיק מתן משקל יתר לשיקום על פני הגמול, ואנו מקווים כי תימצא בעתיד הדרך הנאותה שבה יוכל המשיב להביע את חרטתו גם בפני המתלוננת, וכי החרטה תתקבל בנפש חפצה.

11.

לאור האמור, אנו דוחים את ערעור המדינה, ומותירים את גזר דינו של בית משפט קמא על כנו, בכפוף לכך כי, בהסכמת המשיב, מוארך בזה צו המבחן שהוטל עליו לשנה נוספת מהיום, וזאת לצורך השלמת ההליך הטיפולי שהוא נתון בו.

נבקש חוות דעת מעדכנת מהממונה על עבודות שירות ביחס למהות, למקום ולעיתוי תחילתן של העבודות. לאחר קבלת חוות הדעת, נשלים את פסק הדין, כנדרש.