ע"פ 6777/06 מדינת ישראל נ. חוסיין סעאידה

השופט א' א' לוי:

בכתב האישום שהוגש נגד המערער לבית המשפט המחוזי בנצרת נטען, כי במהלך שנות נישואיו עם אשתו (להלן: המתלוננת), הוא נהג כדבר שבשגרה להכותה ואף גרם לה חבלות. כאשר ניסו ילדיהם של בני הזוג לסוכך על אמם, סבלו גם הם מנחת ידו של אביהם. אירוע נוסף מסוג זה התרחש ביום 10.5.06, כאשר המערער הגיע לביתו שתוי, והחל להכות את המתלוננת ולא הרפה ממנה גם כאשר נמלטה לחצר הבית. המערער פגע במתלוננת בכל חלקי גופה, בעט בה, והטיח את ראשה בקיר, וכתוצאה מכך נגרמה לה חבלה חמורה.

המערער הודה בעובדותיו של כתב האישום, ובעקבות כך הורשע בעבירות של חבלה חמורה ותקיפה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1), סעיף 380 בשילוב עם 382(ג), וסעיף 379 בשילוב עם 382(ב)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך גזר בית המשפט למערער 12 חודשי מאסר ו-18 חודשים מאסר על-תנאי.

בערעור שבפנינו מלינה המערערת כנגד קולת העונש. להשקפתה, אין העונש הולם את חומרתן של העבירות נוכח העובדה כי קורבנותיו היו אשתו וילדיו, ואין בעונש זה כדי להגשים את המטרה של הרתעת הרבים.

שרות המבחן אשר בחן את עניינו של המשיב והגיש תסקיר לבית משפט קמא, התרשם כי מדובר במי שהנו מכור מזה תקופה ארוכה לאלכוהול, ועל כן, ללא טיפול גמילה יסודי הוא עלול להוסיף ולסכן את בני משפחתו. ברם, המערער לא גילה עד לגזירת עונשו מוטיבציה להשתתף בתהליך גמילה, ורק בחודש יוני 2006 הסתמן שינוי מסוים, כאשר הוא שולב, לבקשתו, במחלקה לגמילה מאלכוהול בכלא. דא עקא, ממסמך נוסף שהונח בפנינו בימים אלה עולה, כי השתתפות המערער באותו תהליך הוגדרה כ"פסיבית" ושיתוף הפעולה שלו כ"מוגבל", ועל כן נבחנת בימים אלה השאלה אם יש עוד טעם להמשך השתתפותו באותו תהליך.

העולה מהאמור הוא שמאז הועמד המערער לדין, לא חל שינוי משמעותי בשאלת מסוכנתו, מאחר ועובדת התמכרותו לאלכוהול נותרה שרירה וקיימת. התמכרות זו גרמה למערער לנהוג באלימות קשה באשתו וילדיו, ואין מדובר באירוע חד פעמי, אלא בהתנהגות אותה הפגין כלפי אשתו מאז ראשית נישואיהם, לפני 25 שנים. אכן, כליאתו של המערער כרוכה, ככל הנראה, במצוקה חברתית וכלכלית לבני-משפחתו. אולם, לעיתים נדמה כי גם אם כליאתו של העבריין כרוכה בנזק לקורבן, אין מנוס מלנקוט בה, מתוך תקווה שאולי יהיה בכך כדי לגרום לעבריין לשוב ולהרהר בדרכו ובמעשיו. ענישה מסוג זה חיונית גם לצורך הרתעת הרבים, הואיל, ולמרבה הצער, רבים הם החוטאים בתחום זה של אלימות במשפחה.

נוכח כל אלה, ובעיקר אלימותו הנמשכת של המערער ועברו הפלילי המכביד, מסקנתנו כי העונש שנגזר לו נוטה לקולה במידה מופרזת, ואם חרף זאת לא נחמיר עמו יותר מכפי שבדעתנו לעשות, היה זה לאור ההלכה הנוהגת ולפיה אין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם הנאשם.

אשר על כן, הערעור מתקבל, ואת תקופת המאסר בפועל בה ישא המערער בתיק זה אנו מעמידים על 24 חודשים. המאסר על-תנאי שנגזר בבית משפט קמא – יעמוד בעינו.