ע"פ 6787/17 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

מונחת בפניי בקשה מטעם המדינה לעיכוב ביצוע הוראה כי על המשיב לבצע 200 שעות שירות לתועלת הציבור (להלן: של"צ ). ברקע, כתב אישום בו נמצא המשיב אשם, ללא הרשעה, בעבירה של יידוי חפץ לעבר כלי תחבורה לפי סעיף 332א(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המשיב, יחד עם שלושה אחרים, ידו במשך כ-10 דקות מספר רב של אבנים לעבר כלי רכב שנסעו בכביש בין-עירוני. במועד ביצוע העבירה המשיב היה בן 17 וארבעה וחצי חודשים.

בית המשפט נימק את מסקנתו בדבר אי-הרשעת המשיב בכך שלמשיב אין הרשעות קודמות, וכן שהאבנים שנזרקו לא פגעו ברכב, ואף קיים ספק אם היה בכוחן לפגוע ברכבים או בכביש, בהינתן המקום שבו תועד המשיב עומד. עוד התייחס בית המשפט המחוזי להליך שיקום ארוך שעבר המשיב, לרבות התגייסותו הצפויה לצה"ל. לפיכך, סבר בית המשפט המחוזי באופן חריג כי ניתן להימנע מהרשעה במקרה זה.

2.

המדינה סבורה כי נפלה שגגה בהכרעת בית המשפט המחוזי, וכי לא ניתן די משקל לאינטרס הציבורי בעבירות מעין אלה. לגישתה, יש להרשיע את המשיב ולגזור עליו מאסר בעבודות שירות. מנגד, הסניגור סבור כי פסק דינו של בית משפט קמא אינו מגלה כל טעות, כי דין הערעור להידחות, וכי מתן עיכוב ביצוע עלול להביא לדחיית התגייסותו של המשיב לצה"ל.

3.

אינני מביע עמדה באשר לסיכויי הערעור. צודק הסניגור כי בית המשפט המחוזי ראה את המקרה כחריג, ולא כחלק ממדיניות ענישה כללית. ברם, בבקשה מעין זו יש לתת את העדיפות לשיקול כי דחיית הבקשה עלולה לייתר את הערעור מבחינה מעשית. זהו שיקול רלוונטי מאוד בהתאם לנסיבות, יהא זה התביעה או הסניגוריה שמעלה אותו. לכן, ומבלי להביע עמדה לגופו של ערעור, נראה כי הנסיבות מצדיקות את קבלת הבקשה.

בהתאם לאמור, הנני נעתר לבקשה ומורה על עיכוב החיוב בביצוע של"צ עד למתן החלטה בערעור.