ע"פ 6793/02 אשר דוראי נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בבית-משפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו בעבירה של אי קיום צו שיפוטי, אשר הורה לו להרוס מבנה שבנה ללא היתר, והוטל עליו קנס כספי בסך 1,500 ש"ח ומאסר על-תנאי בן שלושים ימים. לאחר שהצו לא קוים, הוגש נגד המבקש כתב אישום נוסף בגין אי קיום הצו השיפוטי, ובתאריך 18.10.01 הורשע המבקש בשנית בבית-המשפט לעניינים מקומיים. בית-המשפט הפעיל את עונש המאסר על-תנאי שהוטל על המבקש, והטיל עליו בנוסף קנס בסך 8,000 ש"ח או תשעים ימי מאסר תמורתו.

ערעורו של המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נדחה, אולם ביצועו של עונש המאסר שהוטל עליו עוכב, על-מנת לאפשר למבקש לקיים את הצו ולהרוס את אשר בנה, שאז תישקל המרת עונש המאסר בעבודות שירות.

בתזכורת שקיים בית-המשפט המחוזי, אשר אליה לא התייצב המבקש התברר, כי הצו לא קוים. לפיכך, קבע בית-המשפט המחוזי כי על המבקש להתחיל לרצות את עונשו בתאריך 6.8.02. המבקש הגיש בקשה לבית-המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע העונש שנדחתה.

מכאן הבקשה שבפניי לעיכוב ביצוע, בגידרה טען בא-כוחו של המבקש, כי בשל טעות נעדר מן התזכורת שהתקיימה בפני בית-המשפט המחוזי, וכי הגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה לקיים תזכורת נוספת. עוד טען, כי המבקש עושה מאמצים רבים לקבל היתר לאישור המבנה שבנה, וכי הוגשה בעניינו בקשת חנינה לנשיא המדינה. לפיכך, ביקש בא-כוחו של המבקש לעכב את ביצוע העונש עד למתן החלטה בבקשתו לקיום תזכורת נוספת או עד לקבלת החלטה בבקשת החנינה.

יש לדחות את הבקשה. על-אף שההליכים כנגד המבקש החלו בשנת 1996, ולמבקש ניתנו הזדמנויות רבות לקיים את הצו השיפוטי, ולהרוס את המבנה שהקים ללא היתר, הוא לא עשה כן. לאחר שבחנתי את טענות המבקש, לא מצאתי כי יש בהן כדי להצדיק עיכוב נוסף בביצועו של העונש שהוטל עליו.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו כפי שקבע בית-המשפט המחוזי.