ע"פ 6805/04 אורן אבן חיים נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.המערער עשה לו מנהג, לפנות לשליחים של בתי עסק או עובדים בתחנות דלק ולדרוש מהם כסף שהיה בידם, תוך שימוש באיומים ולעתים גם באלימות כלפיהם. שמונה מעשים מסוג זה ביצע המערער במהלך החודשים ינואר ופברואר 2003, ולאחר שהודה בהם הורשע בעבירות של שוד מזוין לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. כמו כן, הורשע המערער, וגם הפעם על פי הודאתו, בעבירה של ניסיון לשוד, שלוש עבירות של התפרצות לרכב וגניבת רכוש מתוכם, שתי עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, שתי עבירות של איומים, עבירת קשר לבצע פשע, ושתי עבירות של התפרצות לבית מגורים.

בגין כל אלה גזר בית המשפט המחוזי על המערער 6 שנות מאסר, 3 שנים מאסר על-תנאי, וכן הופעלו שלושה עונשי מאסר על-תנאי שעמדו נגד המערער, חלקם בחופף וחלקם במצטבר, כך שהוא עתיד לשאת ב-7 שנות מאסר.

הערעור מופנה כנגד העונש.

2.הכרעת הדין בעניינו של המערער ניתנה ביום 22.1.03, אולם לבית המשפט המחוזי לא אצה הדרך לסיים את ההליכים, הואיל והשופט המלומד ביקש להעמיק חקר בסוגית מצבו הנפשי של המערער. בעקבות כך הופנה המערער לוועדת אבחון, וזו מצאה כי הוא סובל מליקוי מוחי אורגני ומהפרעת אישיות. עם זאת, הוא נמצא כשיר לעמוד לדין. כמו כן, הונח בפני בית המשפט תסקירו של שירות המבחן, ממנו עלה כי נעשו בעבר ניסיונות לשלב את המערער בתהליכים טיפוליים, אולם אלה לא נשאו פרי, ועל כן לא היתה בפי השירות המלצה טיפולית גם הפעם.

3.הנה כי כן, בית המשפט המחוזי בחן את עניינו של המערער לעומק, ועל כן, גם לאחר שעיינו בטיעוניה של באת-כוחו, על-פה ובכתב, לא מצאנו כי הוכחה עילה אשר תצדיק את התערבותנו בגזר-הדין. אכן, כישלונו של המערער נמשך תקופה קצרה יחסית, אולם במהלכה הוא ביצע שורה ארוכה של עבירות, אשר לוו בבריונות, ועם כך אין להשלים. הציבור זכאי להגנה מפני עבריינים מסוגו של המערער, ועל כן, וחרף תקופת המאסר הלא-קצרה שהושתה עליו, לא גילינו בגזר-דינו של בית המשפט פגם או שגיאה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.