ע"פ 6808/08 עמר צואן נ. מדינת ישראל

המערער הורשע ביחד עם אחר בביצוע שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) יחד עם סעיף 29(א) לחוק העונשין, כמו כן הורשע בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובאיומים לפי סעיף 192 לחוק. בעקבות ההרשעה השית עליו בית המשפט המחוזי עונש של 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-12 חודשים על תנאי ותקופת המאסר היא מיום מעצרו.

הערעור שלפנינו מופנה הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש. הסניגור המלומד עשה כל שניתן כדי לשכנענו כי מרשו לא היה מעורב בשוד שבו הורשע; עיקר טיעונו נסב על כך שזיהויו של המערער כמי שנטל חלק באירוע ביחד עם האחר הינו זיהוי מעורר ספק ובלתי בטוח, ומטעם זה יש לזכותו מהשוד. לא מצאנו ממש בטענות המערער. המערער לא חלק על כך שהיה נוכח בזמן ששותפו לעבירה חנק את המתלונן ביציאה מפאב באזור דרום תל אביב. לפי גירסת המאשימה היה זה המערער שנטל את כספו של המתלונן שעה שחברו חנק אותו. גירסה זו התקבלה על ידי בית המשפט על יסוד מסקנתו מהעדויות שהושמעו בפניו ועל יסוד מכלול הנסיבות. דקות ספורות לאחר השוד במרדף משטרתי עם המתלונן, נראה אותו חבר שהיה מבצע האלימות בקרבת מקום ביחד עם אדם אחר שבית המשפט קבע כי היה זה המערער. אותו אדם ברח מהשוטרים ושותפו נעצר על אתר. אין לקבל את הטענה ששרשרת ההתרחשויות שאירעה בזירה ובסמוך לזירה היתה צירוף מקרים בלבד, ושהמערער אף שנוכח בשעת ביצוע השוד, ואף שגם אישר שנטל סכום כסף מידי המתלונן, לא היה מעורב בו. לעניין זה העדיף בית המשפט את גירסת המתלונן שטען כי שני הנאשמים הם ששדדו את כספו וכל יתר הנסיבות תומכות במסקנה זו מעבר לספק סביר. אשר על כן הערעור על ההרשעה נדחה. העונש שהושת על המערער בשים לב לחומרת העבירה ובהתחשב בהרשעותיו הקודמות, אינו מופרז לחומרה והוא אף נוטה לקולה. הטענה כי הפער בין החומרה במעשיו של המערער לבין שותפו לעבירה מחייבת הקלה בעונש שנגזר עליו לעומת העונש שנגזר על אותו שותף, אינה מבוססת. כנגד השותף היה תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי שהופעל במצטבר, ואין לומר כי ההבחנה בין השניים מצדיקה הקלה רבה יותר בעונשו של המערער.

אשר על כן החלטנו לדחות את הערעור הן על ההרשעה והן על העונש.