ע"פ 6809/08 משה סויסה נ. מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

המערער הורשע על פי הסדר טיעון בעבירות של חבלה בכונה מחמירה, והחזקת סכין שלא למטרה כשרה. במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם כי המדינה תעתור לעונש של ארבע וחצי שנות מאסר, במצטבר לעונש המאסר אותו מרצה המערער עתה, וכן למאסר על תנאי. בית המשפט גזר על המערער בסופו של יום עונש של 43 חודשי מאסר בפועל במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה עתה; וכן מאסר על תנאי של 24 חודשים למשך 3 שנים.

2.

ערעורו של המערער נסב על חומרת העונש.

3.

הפרשה בגינה הורשע ונענש המערער נסבה על העובדות הבאות:

המתלונן הוא אסיר המרצה את מאסרו בכלא שיטה. בזמן הרלבנטי, גם המערער ריצה עונש מאסר באותו מתקן. ביום 30.10.07 התגנב המערער אל מאחורי המתלונן מבלי שזה הבחין בכך, ובהפתעה התנפל עליו ודקר אותו דקירה אחת בצווארו באמצעות דוקרן בעל להב של 7.5 ס"מ , בו הצטייד לפני מעשה. בעקבות זעקותיו של המתלונן לעזרה, הגיעו למקום אסירים נוספים, והתפתחה תגרה המונית. המערער ברח מן המקום אל תאו, שם השליך את הדוקרן אל מחוץ לחלון כדי שלא ישמש ראייה בחקירה עתידית. המערער במעשיו גרם למתלונן פצע דקירה בצווארו.

4.

המערער ריצה בעת המעשה מאסר בן 59 חודשים, וכעולה מנסיבות הענין, הארוע תוכנן על ידיו מראש, ונעשה בכוונה תחילה. הסיכון הרב שהיה טמון במעשה הדקירה נבע מכלי הנשק הקר – הדוקרן – בו נעשה שימוש, מאיזור הצוואר בו

המתלונן נדקר, שיש בו כלי דם ראשיים שפגיעה בהם טומנת סיכון רב לאדם. גליון ההרשעות הקודמות של המערער הוא עשיר וכולל 23 הרשעות שבגינן הוטלו עליו עונשים שונים, לרבות עונשי מאסר רבים. לטענת ההגנה, המתלונן, השפוט ל-3 מאסרי עולם בגין עבירות רצח, השליט ביחד עם אחיו, האסור אף הוא, אוירת טרור באגף האסירים, התעלל ופגע קשות באסירים, וכיוון את פגיעותיו במיוחד כלפי המערער, שהותקף על ידיו פעמים רבות. לדברי המערער, הוא עשה את מעשהו ברגע של חולשה, בשל אובדן שליטה; נטען, כי עברו הפלילי חסר עבירות אלימות, ועיקרו בעבירות סמים ורכוש בשל הדרדרותו לסמים מילדות. המערער הביע חרטה על המעשה.

5.

בית המשפט קמא התייחס בחומרה רבה למעשי המערער, אשר התאפיינו במעשה מכוון ומתוכנן מראש, שעלול היה לקפח חיים. הוא הצביע על החומרה המיוחדת הנילווית למעשי אלימות בנשק קר, ולמישנה החומרה במעשי אלימות בנשק קר בתחומי הכלא. במקרה זה, המערער תכנן מראש את מעשיו האלימים, הכין את כלי הדקירה, התגנב מאחורי המתלונן, ופגע בו בצווארו – מקום רגיש ביותר שפגיעה בו היתה עלולה להסתיים במוות. בית המשפט הצביע גם על בריחתו של המערער מהמקום, והשלכת הדוקרן מחוץ לחלון כדי לשבש ראיות – המוסיפים חומרה למעשה.

גליון ההרשעות הקודמות מצביע על עבריין רצידיביסט אשר אינו נרתע ממעורבות במעשי עבירות חרף, עונשי מאסר המוטלים עליו. לאור כל אלה, קבע בית המשפט קמא כי יש להחמיר בעונשו של המערער ולגזור עליו עונש מאסר משמעותי במצטבר למאסרו הנוכחי. בכך, לא התעלם בית המשפט מהקווים לקולא – ההודאה, החרטה, והרצון להשתקם מצד המערער. כן הובאה בחשבון פציעתו של המערער בארוע, והעובדה כי מאז המקרה הוא מצוי בהפרדה מיתר האסירים ומוחזק בתנאי מאסר קשים. לאור שיקולים אלה נגזר העונש שפורט לעיל.

6.

המערער טוען בערעורו המופנה כלפי חומרת העונש כי בית המשפט קמא לא ייחס משקל מספיק לנסיבות לקולא הפועלות במקרה זה. בכלל זה הוא הדגיש, כי הוא מצוי תקופה ארוכה בהפרדה, ובתנאי החזקה ומשמורת קשים. כן נטען, כי בית המשפט לא התחשב דיו בעובדה כי המתלונן התנכל קשות למערער קודם לכן, והיה קרבן לתקיפותיו ולטרור שהנהיג במקום. מעשהו נבע מאובדן שליטה רגעי, ובסופו של דבר במבחן התוצאה לא נגרם נזק גופני משמעותי למתלונן. כן היה מקום להביא בחשבון את הליך הגמילה והשיקום שעבר בכלא, ואת הודאתו בשלב מוקדם של המשפט, והחרטה שהביע.

7.

המדינה טענה, כי אין להתערב בעונש שנגזר, משהוא אינו חורג מרף הענישה המקובל לעבירות אלימות מהסוג הנדון, ומאחר שניתן משקל ראוי להיבטים לקולא הפועלים בעניינו של המערער. ב"כ המדינה הדגישה עוד כי, במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם כי המדינה תטען להטלת מאסר עד ארבע וחצי שנים, ואילו העונש שנגזר בפועל נמוך מכך. על רקע זה, ולאור חומרת העבירה וחומרת עברו הפלילי של המערער, אין מקום להתערב בעונש שהוטל.

8.

דין ערעור זה להידחות.

המערער הורשע בהסדר טיעון על פי הודאתו בעבירה חמורה של חבלה בכונה מחמירה והחזקת סם שלא למטרה כשרה. הוא תקף באלימות קשה, באמצעות נשק קר, אסיר אחר, ודקר אותו בצווארו תוך פגיעה קשה ומסוכנת בגופו. העבירה בוצעה כפרי תכנון מוקדם, ולא היוותה תוצאה של התלהטות יצרים רגעית. היא בוצעה בתחומי בית כלא, בו נתונים אסירים למסגרת משמעת מיוחדת אשר הופרה כאן בצורה קשה.

9.

העבירות בהן הורשע המערער נעברו על רקע עברו הפלילי הכבד המשתקף בעבירות רבות בהן הורשע, שבגין חלק מהן הוטלו עליו עונשי מאסר משמעותיים. העבירות בהליך זה בוצעו בעוד המערער מרצה עונש מאסר ארוך בגין עבירות אחרות. נראה, כי עונש המאסר הקודם ואף אלה שקדמו לו, לא הרתיעו את המערער מתכנון ובצוע מעשה תקיפה אלימה בנשק קר בתחומי בית הסוהר, תוך פריצת כל הכללים והאיסורים.

10.

במסגרת הסדר הטיעון, טענה המדינה לענישת המערער בדרך של הטלת עונש מאסר של ארבע וחצי שנים.

11.

בית המשפט קמא התייחס בחומרה רבה למעשי העבירה כראוי להם, אולם לא התעלם מהשיקולים לקולא שניתן ואפשר היה להתחשב בהם, ובין היתר, הודאתו של המערער באשמה וחרטתו, הטענה כי קונטר בעבר והותקף רבות על ידי המתלונן בתקופה שקדמה לארוע הדקירה, וכי בסופו של יום, הנזק הפיסי שנגרם למתלונן לא היה קשה. בשל משקלם הממשי של השיקולים לקולא, נמנע בית המשפט קמא מלגזור על המערער את מלוא העונש שהתביעה בקשה, וגזר עונש מאסר של 3 שנים ו-7 חודשים, שהוא קל מהעונש שבקשה התביעה לגזור במסגרת הסדר הטיעון.

12.

אין לומר כי, בנסיבות הענין, עונש המאסר שנגזר על המערער הוא חמור וחורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות אלימות חמורות הכרוכות בשימוש בנשק קר. כידוע, בית המשפט נוטה להחמרה בענישה בעבירות מסוג זה על שום הסיכון הרב שהן טומנות לגוף ולחיים. במקרה זה, נוספו להחמרה זו מאפיינים נוספים המצדיקים התייחסות מחמירה במיוחד. העונש שהוטל מצוי במסגרת הסדר הטיעון, ואף נוטה לקולא בהתייחס לגבול העליון של עונש המאסר שנתבקש על ידי התביעה. כידוע, אין בית משפט שלערעור נוטה להתערב בענישה המצויה בגדרו של הסדר טיעון, אלא במקרים חריגים. מקרה זה אינו בגדר חריג המצדיק התערבות מששיקולי הענישה נשקלו בדרך מאוזנת וראויה, והעונש שנגזר מצוי בגדרו של הסדר הטיעון עליו הוסכם בין הצדדים.

דין הערעור להידחות.