ע"פ 6814/04 מאיר שינכה נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

1.המערערים בע"פ 6814/04 (להלן: המערערים ), שני אחים תושבי המושב יגל, הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן הכולל שני אישומים. האישום הראשון הופנה כנגד שני המערערים כאחד ועניינו בעבירות של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וסחיטה בכוח. האישום השני הופנה כנגד המערער 2 בלבד ועניינו תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

וזו תמצית העובדות הנוגעות לאישום הראשון: המערערים עוסקים באספקת דלק ושמנים. ביום 28.11.2003 הבחין המערער 1 במתלונן ע.א.צ. שהגיע למושב כשהוא נוהג במכלית, על מנת לספק נפט לאחת המשפחות במושב על פי הזמנתה. המתלונן נדרש על ידי המערער 1 לעזוב את המקום לאלתר ומשפנה המתלונן לעשות כן חסם המערער 1 את דרכו, הזעיק למקום את אחיו, המערער 2, והשניים היכו את המתלונן מכות קשות בפניו, באוזנו ובאיברי גוף נוספים כשהמערער 2 עושה שימוש באגרופן. לאחר הדברים הללו וידאו המערערים כי המתלונן עוזב את שטח המושב כשהם מלווים אותו ברכבם ונוטלים ממנו את העט שהיה ברשותו על מנת למנוע ממנו רישום של פרטים לזיהוי הרכב. כתוצאה מן המכות שהפליאו בו המערערים נגרם למתלונן קרע בעור התוף באוזן שמאל ודימום מוחי וכן נגרמו לו חבלות שונות בפניו ובפלג גופו העליון. בשל פציעתו נזקק המתלונן לטיפול רפואי בבית החולים תל השומר וסבל לאחר האירוע מתופעות של סחרחורת, עילפון וקשיים בשיווי משקל שבעטיים נזקק להמשך טיפול רפואי. האישום השני המיוחס למערער 2 בלבד אף הוא אירוע אלים בו תקף המערער 2 את המתלונן מ.ס. שהינו חולה לב.

2.בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי האירועים בהם הודו המערערים כמפורט בכתב האישום מלמדים כי הם פועלים על פי דפוס עברייני ואלים. עוד ציין בית המשפט את העובדה כי לשני המערערים עבר פלילי מכביד המצביע על כך שהם אמצו להם את האלימות וההפחדה כדרך לפתרון סכסוכים. בית המשפט הוסיף וציין כי תסקירי שירות המבחן מלמדים אף הם על אופיים האלים של המערערים. מטעמים אלה גזר בית המשפט המחוזי על כל אחד מן המערערים עונש של שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים לריצוי על תנאי וכן חייב כל אחד מהם לשלם למתלונן ע.א.צ. פיצוי בסך 15 אלף ₪. כנגד המערער 1 אף הפעיל בית המשפט המחוזי במצטבר עונש של ארבעה חודשי מאסר שנגזרו עליו בתיק קודם.

3.בע"פ 6814/04 שהגישו המערערים הם מלינים על חומרת העונש שנגזר עליהם ועותרים להמתיקו ובע"פ 7397/04 שהגישה המדינה היא מלינה על כך שהעונש שנגזר נוטה באופן חריג לקולא ועותרת לכך שהעונש יוחמר והמערערים (המשיבים באותו ערעור) יורחקו מן הציבור בכלל ומתושבי המושב יגל בפרט לפרק זמן ממושך ביותר.

בערעורם וכן בטיעונים שנשמעו בפנינו ציינו המערערים כי בית המשפט לא הביא בחשבון שיקולים לקולא בעת שגזר את הדין בעניינם ובכללם: נסיבותיהם האישיות הקשות, כמתואר בתסקירי שירות המבחן, תפקודם הנורמטיבי בעבודה וכאנשי משפחה וכן החרטה והצער שהביעו על הדרך האלימה שבה נהגו. המערערים הוסיפו וטענו כי בניגוד לקביעותיו של בית משפט קמא תסקירי המבחן שהוגשו בעניינם חיוביים על כן, כך טענו, יש לקצר את תקופת המאסר שנגזרה עליהם ולאפשר להם להשתלב במסלול שיקומי אפקטיבי בתוך פרק זמן הנראה לעין. לתמיכה בטיעונים אלה הגישו המערערים במהלך הדיון בערעור שתי חוות דעת פרטיות שנערכו על ידי הגב' חיה היכל, קרימינולוגית קלינית העוסקת בטיפול ובשיקום עבריינים, אשר מלווה את המערערים ומסייעת בהתוויית מסלול שיקום בעניינם, שייושם עם שחרורם מהכלא.

מנגד טענה המדינה בערעורה כי התנהגותם האלימה והמאיימת של המערערים מחייבת תגובה אפקטיבית של מערכת אכיפת החוק על מנת לשדר מסר מרתיע וחד משמעי כנגד התנהגות כגון זו.

4.לאחר ששקלנו את הטיעונים והטעמים שהעלו המערערים מזה והמדינה מזה אנו סבורות כי העונש שהוטל על המערערים איננו חמור יתר על המידה בנסיבות העניין. ראוי לחזור ולהדגיש כי נוכח האלימות הגואה בחברה הישראלית בשנים האחרונות, נדרשת מערכת אכיפת החוק להטיל עונשים ממשיים ומרתיעים ולנקוט יד קשה כנגד מי הנוהגים באלימות ובבריונות דוגמת הדרך שבה נהגו המערערים במקרה שלפנינו. יחד עם זאת ובניגוד לעמדת המדינה, איננו סבורות כי העונש שהוטל על המערערים בנסיבות המקרה דנן נוטה לקולא במידה המצדיקה את התערבותנו. אנו מורות, אפוא, על דחיית שני הערעורים.