ע"פ 6825/04 אריק פרטוש נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.(1) המערער - כיום אסיר - הורשע, בעקבות הודאתו לאחר הסדר טיעון בהליך גישור ותיקון כתב האישום, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיפים 335 ו-333 (1) לחוק העונשין תשל"ז-)1977. לפי כתב האישום המתוקן, הגיעו ב-21.9.03 שניים, ובהם המתלונן, לפתח בית בגבעת שמואל; המערער ועמו קטין הגיעו למקום. בעקבות ויכוח מילולי תקף הקטין את חברו של המתלונן, והלה השיב במכות. המערער גרר את המתלונן, ובאמצעות חפץ קהה דקר אותו שלוש פעמים בבטן, בחזה ובזרוע שמאל, דבר שגרם לשלושה פצעים ובהמשך לאשפוזו של המתלונן לארבעה ימים. המערער נמלט.

(2) בטיעון לעונש הגבילה עצמה התביעה בהסדר לדרישה לעונש מאסר בפועל שלא יעלה על שנתיים, והמערער הורשה לטעון באורח חופשי. בית-המשפט קמא שמע עדויות אופי ועיין בתסקיר שירות המבחן ובגיליון ההרשעות הקודמות. לנאשם - כיום כבן עשרים וארבע - רקע פלילי שראשיתו בעבירות שבוצעו ב-1998, ועניינו עבירות רכוש, ברובן בתחום הרכב; יצוין כי לאחרונה - ולאחר גזר-הדין - הורשע בבית-משפט השלום בתל-אביב בעבירות נוספות מסוג דומה, ועמן איומים; עבירות אלה בוצעו, כנמסר, בטרם העבירות נשוא הערעור דנא. תסקיר שירות המבחן שהוגש לבית-המשפט קמא לא המליץ על התערבות טיפולית. בית-המשפט, בהטעימו את הצורך במאבק, בשימוש בנשק קר - כגון על ידי דקירות - בפתרון אלים של סכסוכים, סבר כי יש צורך בענישה מחמירה, אך התחשב לקולה בהודאת הנאשם, בגילו הצעיר, בכך שהרשעותיו לא היו בתחום עבירות האלימות, וכן בשיתוף פעולה קודם עם גורמי חקירה. לפיכך גזר על הנאשם 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל ושנת מאסר על-תנאי, וכן פיצוי המתלונן בסך עשרת אלפים ₪.

ב.(1) בערעור נטען, כי המערער לא נכנס לאירוע בכוונה לעשות שימוש בנשק, כי חש איום, כי כאמור שיתף פעולה עם גורמי המשטרה, וכי נסיבותיו האישיות מעידות על הליכה לכיוון נורמטיבי. ועוד רעייתו עברה הריון קשה, ובתם נולדה כפגה. אף בפנינו חזרה באת כוחו של המערער על כך שחל בשולחה שינוי נורמטיבי, הוא מבקש לפתוח בחיים חדשים, ולפיכך ביקש גם לסיים בהקדם תיק הקבוע לטיעונים לעונש בחודש זה בבית-משפט השלום בתל-אביב.

(2) באת-כוח המדינה טענה מנגד, כי כשהמדובר בעבירת אלימות אין מקום להקלה בעונש שניתן בגדרי הסדר הטיעון; ואף אם יש לעודד את המערער לכיוון השיקום, אין מקום להקלה בעונש, מה גם שמועד ועדת השחרורים אינו רחוק - במאי השתא, ואם ימשיך המערער בדרך חיובית יש סיכוי להחלטה חיובית של הוועדה בעניינו.

(3) בתסקיר משלים של שירות המבחן שהוגש לנו צוין כי אכן מגלה המערער -בניגוד לעבר - נכונות לילך לדרך נורמטיבית, ולאחר קשיים ראשונים משתתף הוא בפעילויות טיפוליות וחינוכיות בכלא, ותפקודו תקין, ללא עבירות משמעת, והוא זוכה אף לתמיכת המשפחה. ההמלצה הייתה למצות את ההליך הטיפולי בכלא במסגרת העונשים הקיימים. על כך חזרה בפנינו באת כוח שירות המבחן.

ג.איננו רואים מקום להתערבות בעונש שנגזר על המערער. המדובר - כפי שציין בית-המשפט קמא - בעבירות מן הסוג האלים, של שימוש בנשק קר לצרכי דקירות, שהפכו נפוצות במקומותינו יותר ויותר, אולי עד כדי מכת מדינה. הקלות הבלתי נסבלת של אלימות זו, תוצאותיה עלולות להיות חמורות כבמקרה דנן, ובמקרים לא מעטים אף קופחו חיים, אף כי למרבה המזל לא כך בפרשה הנוכחית. על בית-המשפט ליתן יד לענישה ראויה ומחמירה בכגון דא. בית-המשפט המחוזי שקל מטלה זו אל מול נסיבותיו האישיות של המערער, וגזר עליו דין שהיה במסגרת הסדר הטיעון, ואף פחות במידה לא מבוטלת מן המירב שבהסדר. איננו רואים מקום להתערב באיזונים שערך. אכן, יש לראות בחיוב את ההתפתחות שעליה דווח לנו בגישתו של המערער בתקופה האחרונה, ובמיוחד בדרכו בעת מאסרו. תמימי דעים אנו עם שירות המבחן כי ראוי למצות מהלכים אלה, והדעת נותנת, כפי שציינה בהגינותה גם באת-כוח המדינה, כי ככל שהמגמה החיובית תימשך יינתן לכך ביטוי בהחלטות באשר לשחרורו על-תנאי, מבלי שאנו קובעים כמובן מסמרות בעניין זה. נוכח כל האמור, אין בידינו להיעתר לערעור.