ע"פ 6828/06 דזורייב בנימין מיכאל נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירות של איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה, ניסיון לבצע מעשה סדום, הדחה בחקירה, החזקת סכין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בעקבות כך הוא נדון ל-5 שנות מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והופעל מאסר מותנה בן 5 חודשים שעמד נגדו, במצטבר.

הבסיס העובדתי להרשעת המערער היה זה: יחסיו של המערער עם אשתו עלו על שרטון ולא היו תקינים. במועד בו עוסק האישום הראשון (13.4.05), הוא התגורר בגפו, ובאחד הימים הבחין באשתו (להלן: המתלוננת) כשהיא הולכת ברחוב. הוא ניגש אליה, אחז בה והובילה בכוח לבית העלמין של הישוב בו הם מתגוררים, שם איים עליה באומרו כי היא עתידה לשכב לצד אמה. אולם המערער לא הסתפק באיומים בלבד, אלא הוסיף והכה את המתלוננת בכל גופה עד שנפלה על הקרקע ונחבלה.

ביום המחרת, 14.4.05, הגיעה המתלוננת לדירתם של בני הזוג כדי ליטול משם מספר חפצים. המערער נתן לבתם שטר של כסף וביקש ממנה להותיר אותו ואת אמה לבדם. בהמשך, דרש המערער מהמתלוננת לקיים עמו יחסי מין, תוך שהוא מושך אותה לחדר השינה. המערער אילץ את המתלוננת להתפשט, והיא עשתה זאת מחמת חששה מפניו. בהמשך, הוא השכיבה על בטנה תוך שהוא סוטר לה, מרח על ידו שמן ודרש ממנה לקיים עמו יחסי מין אנאליים. המתלוננת סירבה לכך וניסתה להיחלץ מאחיזתו של המערער, אולם הוא מנע זאת ודרש ממנה לשכב בשקט. עקב המצוקה אליה נקלעה ביקשה המתלוננת מהמערער שיאפשר ללכת לשירותים כדי להטיל את מימיה, ומשנתרצה, היא דחפה אותו ונמלטה מהדירה כשלגופה חצאיתה בלבד. גם בשלב זה סרב המערער להרפות מקורבנו, ורדף אחריה תוך שהוא קורא לה שלא להתלונן נגדו. לבסוף, עוכב המערער על ידי עובר אורח, ובימים הבאים הוסיף לדבר על לבה של המתלוננת לחזור בה מתלונתה נגדו.

בתאריך 28.6.05 הגיעו שוטרים לעצור את המערער, ומשהבחין בהם הוא נמלט לכוך כלשהו הנמצא בבניין מגוריו כשהוא מחזיק בסכין. כאשר דרשו ממנו השוטרים לצאת ולהסגיר את עצמו, הוא איים לפגוע בעצמו.

השגות המערער כנגד הכרעת הדין מופנות לשני עניינים. נטען, כי הרשעתו בניסיון לבצע מעשה סדום היתה שגויה, הואיל ומדובר ביחסים בין בני זוג שלא חרגו משלב "ההכנה", ולכלל "ניסיון" לבצע עבירת מין לא הגיעו. כן נטען, כי מעשיו של המערער המתוארים באישום השלישי, אינם מהווים עבירה של הדחה בחקירה.

לא מצאנו בהשגות אלו ממש. גרסת המערער לאירועים לא זכתה לאמונו של בית המשפט המחוזי, ובלשונו (ראו עמ' 7 להכרעת הדין): "ההתרשמות מעדות הנאשם אינה טובה. עדותו הותירה טעם מר. מעבר להתרשמות השלילית באופן כללי, העדות רצופה סתירות ופרכות לרוב שלא נמצא להן פתרון, אלא בגרסה המפלילה". לא הוכחה בפנינו עילה להתערב בממצא זה של בית משפט קמא. אדרבא, אנו סבורים כי האירועים שהתרחשו באותו יום שוב אינם מותירים ספק כי מעשיו של המערער חרגו זה מכבר מגדרה של "הכנה". כוונת הדברים לכך, שהמערער הקדים והרחיק את הבת מהדירה, הוביל את המתלוננת בכוח לחדר השינה ודרש ממנה להתפשט, סטר על לחייה, השכיבה על בטנה, ומרח שמן על ידו כהכנה לקראת קיומם של היחסים האנאליים. בשלב זה, ומתוך רצון למנוע את יחסי המין שביקש המערער לכפות עליה, נאלצה המתלוננת לאלתר את אותה אמתלה בדבר הצורך ללכת לשירותים, ועד כמה היתה נתונה בלחץ ואימה, תלמד העובדה שהיא נמלטה לרחוב כאשר חצאית בלבד לגופה. הנה כי כן, המערער היה בשלב מתקדם ביותר של ביצוע זממו בכוח ובכפייה, ואם זה נמנע בסופו של יום, היה זה מחמת תושייתה של קורבנו.

גם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו באישום השלישי, לא ראינו מקום להתערב. אין כלל ספק שפנייתו למתלוננת על רקע האירועים האלימים שהיו מנת חלקה במהלך שני ימים רצופים, נועדה לשכנעה לשנות מעדותה, ובכך היה די כדי לבסס את הרשעתו.

באשר לערעור כנגד העונש – המערער נהג באלימות קשה כלפי המתלוננת, תוך שהוא מנסה לכפות עליה את רצונו. חומרה מיוחדת נודעת לעובדה שאין זו הפעם הראשונה בה חוטא המערער בהתנהגות מסוג זה כלפי אשתו, וגם מאסרים בהם נשא ומאסר על תנאי שעמד נגדו, לא הרתיעוהו מלחזור לסורו. בנסיבות אלו העונש שנגזר למערער ראוי הוא, ומכן החלטתנו לדחות את הערעור על שני חלקיו.