ע"פ 6830/01 רפאל פייגלביץ נ. מדינת ישראל

במהלך כשנה הייתה המתלוננת חברתו של המערער. לאחר פרידתה ממנו ניסה המערער לשכנעה לשוב אליו. כוון שהמערער לא הניח לה, פנתה המתלוננת לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למתן צו הגנה מפני המערער. בית המשפט נעתר לבקשה במתן צו שאסר על המערער להיכנס לביתה של המתלוננת, להתקרב אל הבית או להטריד את המתלוננת ובני-משפחתה במקום אחר. כשבועיים לאחר מתן הצו ביקש המערער להיפגש עם המתלוננת כדי לשוחח עמה. היא הסכימה והשניים נפגשו בבית קפה. אחר-כך הסיעה המתלוננת את המערער במכוניתה. כל אותו זמן ביקש המערער לשכנע את המתלוננת לשוב אליו, והיא דחתה אותו. לבקשתו עצרה את המכונית במקום מסוים, וכשעשתה כן שלף המערער סכין והצמידו לצווארה של המתלוננת. המתלוננת נאבקה עמו ואז נעץ המערער את הסכין בכתפה. הסכין חדרה לריאתה של המתלוננת וגרמה לה חבלה חמורה. היא נמלטה מן המכונית ובעזרת זרים פונתה לבית-חולים. המערער נסע מן המקום במכוניתה של המתלוננת ובשלב מאוחר יותר הסגיר עצמו למשטרה.

על יסוד הודאתו בעובדות האירוע הורשע המערער בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובשימוש ברכב ללא רשות. בית המשפט המחוזי גזר על המערער חמישים וארבעה חודשי מאסר בפועל ושמונה-עשר חודשי מאסר על-תנאי, וכן חייבו לפצות את המתלוננת בסך 15,000 ש"ח. הערעור שלפנינו הוא על חומרת העונש.

המערער הוא יליד 1952 וזולת הרשעה קודמת אחת, בהיזק לרכוש במזיד, אין לחובתו כל מעורבות פלילית ידועה קודמת. בית המשפט המחוזי הניח לטובתו כי הוא אדם נורמטיבי, אשר על רקע פיטורין מן העבודה ונסיבות משפחתיות ואחרות נקלע למשבר, ואשר פגע במתלוננת בעת שהיה נתון לפרץ של טירוף רגעי שאינו מאפיין את דפוס התנהגותו. עם זאת סבר בית המשפט המחוזי כי בשל חומרת המעשה ושיקולי הענישה האחרים יש לגזור על המערער עונש מאסר לתקופה משמעותית.

סניגורו המלומד של המערער אמר לזכות המערער כל מה שפרקליט עשוי לומר לזכות שולחו בנסיבות כאלה. אכן נראה כי המערער הוא אדם מן הישוב, עברו הוא בעיקרו ורובו חיובי, מצבו האישי איננו קל ואף מצב בריאותו שוב איננו כשהיה. אלא שהמעשה שעשה, ושבעטיו הובא לדין, הוא חמור ביותר. למרבה הצער, התופעה של שימוש בסכין ובכלי משחית אחרים, אף בידי מי שאינם עבריינים מובהקים, אינה עוד כל-כך נדירה; ונראה כי הצורך להרתיע גם את הרבים מפני מעשים כאלה מצדיק ומחייב הטלת עונשים כואבים. יש לציין כי המערער עבר את העבירה בנסיבות מחמירות, בעת שצו הרחקה מן המתלוננת היה תלוי ועומד כנגדו; וגם לאחר שפגע פגיעה חמורה במתלוננת, בסכין שנשא עמו, זנח אותה במקום האירוע וברח מן המקום במכוניתה. העונש שנגזר עליו איננו קל, אך לדעתנו הוא עונש הולם את חומרת המעשה ואת נסיבות ביצועו; ומכל מקום איננו חמור במידה שתצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

הערעור נדחה.