ע"פ 6839/01 אברהם אלימלך נ. מדינת ישראל

עיינו בפסק-דינו המפורט של בית המשפט המחוזי ובטיעוניהם בכתב של פרקליטי הצדדים. כן שמענו טיעון משלים על-פה של הסניגור ושל באת-כוח המשיבה. מסקנתנו היא, כי גם על-פי התשתית העובדתית שנקבעה בהכרעת הדין, אין הרשעתו של המערער בעבירות של לקיחת שוחד יכולה לעמוד. לא הייתה מחלוקת כי באשרו את בקשותיהם לקבלת רישיונות להחזקת כלי יריה של ארבעת הנאשמים האחרים, שהואשמו ביחד עמו, סטה המערער מן השורה. כן לא הייתה מחלוקת כי המערער קיבל טובת-הנאה ממי שהיה הנאשם מס' 2, פואד נסאר. אך משקבע בית המשפט המחוזי, כי במתת שקיבל המערער מפואד נסאר אין משום לקיחת שוחד, באשר נסאר היה חברו הקרוב של המערער ועל-כן אין יסוד בטוח לקבוע שבקבלו את טובת ההנאה מנסאר התקיים במערער יסוד המחשבה הפלילית הנדרש בעבירת שוחד, שוב לא יכול בית המשפט המחוזי לקבוע לחובת המערער, ברמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי, כי בכל הנוגע לחלקם של שלושת הנאשמים האחרים בהענקת טובת ההנאה שניתנה לו, התקיים במערער יסוד המחשבה הפלילית הנדרש. הכול מסכימים, שכל מה שניתן למערער ניתן לו באמצעות הנאשם פואד נסאר, וההבחנה שעשה בית המשפט המחוזי, ביחס לקיום היסוד הנפשי הנדרש בעבירה, בין תרומתו של פואד נסאר למתת, לבין תרומתם של האחרים שאף היא ניתנה למערער באמצעותו של פואד נסאר, איננה נסמכת על תשתית ראייתית מוצקה.

התוצאה הינה, אפוא, כי יש לקבל את הערעור ולבטל את הרשעת המערער בשלוש העבירות של לקיחת שוחד. תחת אלו – ובשל סטייתו מן השורה שהתבטאה באישור בקשותיהם של הנאשמים 3, 4 ו-5 לקבלת רישיונות להחזקת כלי יריה, אף שאיש מאלה לא עמד בתנאי התבחינים שעל-פיהם נדרש המערער לפעול, ומשעשה כן על רקע יחסי חברותו עם הנאשם פואד נסאר, דבר שהעמידו במצב של ניגוד אינטרסים ברור ובוטה – הננו מרשיעים את המערער בשלוש עבירות נוספות של מרמה והפרת אמונים, בניגוד לסעיף 284 לחוק העונשין.

המערער לא הגיש ערעור על גזר הדין, אך גם לגוף העניין הננו סבורים כי העונש שהושת עליו על-ידי בית המשפט המחוזי הולם את הרשעתו בדין בארבע עבירות מרמה והפרת אמונים, מהן אחת שבה הורשע (כדת וכדין) על-ידי בית המשפט המחוזי ושלוש שניתווספו לו בערכאתנו, חלף ביטול הרשעתו בשלוש עבירות של לקיחת שוחד.