ע"פ 6840/06 מדינת ישראל נ. סאמר שאער

השופט א' א' לוי:

בקטטה שהתרחשה בתאריך 29.5.05, בשעות הלילה, בשכונת מוטראן בנצרת, ירה המערער מאקדח שהחזיק בידו, תחילה באוויר ואחר כך לעבר שניים – ג'מיל סאפי וחאלד עבדלחלים. כתוצאה מכך נפצע סאפי באמת ידו, בעוד שלחאלד נשברה זרועו והוא נזקק לניתוח, במהלכו הוצאו רסיסים שחדרו לגופו. כמו כן, נטל המערער חלק בתקיפתו של וויסאם

מוסלח, לו נגרמו חבלות במותן ובכף היד.

בגין מעשים אלה בהם הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק ותקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות. בעקבות כך נדון המערער, בדעת רוב, ל-6 שנות מאסר, 24 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 5000 ש"ח, והוא חויב לפצות את חאלד בסכום של 30,000 ש"ח ומוסלח בסכום של 8000 ש"ח. שופט המיעוט סבר כי יש להשית על המערער 10 שנות מאסר.

שני ערעורים מונחים בפנינו. באחד (6840/06), משיגה המדינה על קולת העונש, בעוד שבערעור האחר (7058/06), מלין המערער על חומרתו. באשר לערעורו של המערער, נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לנימוקים לקולא אותם הוא מנה בעצמו: הודאת המערער; החרטה שהביע; עברו הכמעט נקי מהרשעות; והיותו אדם נורמטיבי שפעל כפי שפעל לאחר שראה את שני אחיו מותקפים ונחבלים, עד שהיה צורך לפנותם לבית חולים לצורך קבלתו של טיפול רפואי. כמו כן, נטען כי לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות של המערער, ובכללן העובדה שבשנת 1994 נפטר אחיו אשר שוחרר משירות ביחידה קרבית בצה"ל, בעקבות תאונה קטלנית, והוא בן 20 בלבד.

אכן, למערער עומדות נקודות זכות רבות, אולם מנגד ניצבות במלוא חומרתן העבירות של החזקה בנשק שלא כדין, ועשיית שימוש בו מתוך כוונה לחבול באחר. האלימות הגוברת בחברה הישראלית, והשימוש התכוף בנשק לצורך "יישוב" סכסוכים, לעתים של מה בכך, מחייבים תגובה עונשית קשה, שהרי במקרה זה כמו ברבים אחרים, אך כפסע היה בין חבלה חמורה לקיפוד פתיל חייו של אדם. על כן, ועם כל הקושי הכרוך במאסר ממושך, את התוצאה הזו הביא המערער על עצמו, ולא מצאנו מקום או עילה להקל עמו. נהפוך הוא, נראית בעינינו השקפת המדינה, לפיה יש לראות בחומרה רבה את העובדה שהאקדח אשר שימש את המערער, לא נתפס, והסבריו לעניין זה נראים תמוהים גם בעינינו. עובדה אחרונה זו מטילה צל כבד על הצהרות המערער בדבר חרטה וכוונה לתקן את דרכיו, ולפיכך, החלטנו לדחות את ערעורו.

לא נסתיר כי התלבטנו אם לקבל את ערעור המדינה, ומשהחלטנו לבסוף להימנע מכך, היה זה רק משום שנראה כי האשם לאירועים הפליליים אינו רובץ לפתחם של המערער ואחיו בלבד, וגם יריביהם תרמו לכך.

אשר על כן, אנו דוחים את שני הערעורים.