ע"פ 6847/06 סאמר קראעין נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען, כי המערערים קשרו קשר לשדוד מוניות מנהגיהן ולהובילן לתחומי הרשות הפלסטינית. למערערים – מוסא קראעין (להלן: מוסא) וסאמר קראעין (להלן: סאמר), אשר בתקופה הרלבנטית היה אסיר משוחרר על תנאי, מיוחסים 7 מקרים מסוג זה.

הראשון באירועים התרחש בתאריך 9.8.05, כאשר בשעת לילה מאוחרת הוביל מוסא נהג מונית לשכונת אבו-טור, שם הצטרף אליו סאמר שפניו היו רעולות. סאמר הכה את הנהג, הפילו ארצה, ובעקבות כך תפס מוסא את מקומו ליד ההגה, והם החלו בנסיעה. בשלב כלשהו אותרה המונית על ידי כוחות הביטחון, וכתוצאה מכך נטש מוסא את המונית והמערערים נמלטו רגלית.

בתאריך 23.8.05 התחזה סאמר למי שעבר טיפול רפואי בבית חולים הדסה, שם שכרו המערערים את שרותיו של נהג מונית, וביקשוהו להסיעם לשכונת פסגת זאב. במהלך הנסיעה שינו המערערים את דעתם, ואמרו לנהג להסיעם לשכונת נווה יעקב. משהורו לנהג לעצור, ניגש אליו סאמר, דרש ממנו לצאת מהמונית ומשהנהג סרב, אחזו בו המערערים, הוציאוהו אל מחוץ לרכב ובעטו בו בכל חלקי גופו. בהמשך, הובילו המערערים את המונית לשטחי הרש"פ, שם מכרו אותה תמורת 12,500 ש"ח.

לאחר יומיים שבו המערערים ושכרו את שרותיו של נהג מונית שלישי, וגם אז התחזה סאמר כמי שקיבל טיפול רפואי בבית החולים "שערי צדק". הם ביקשוהו להסיעם לשכונת פסגת זאב, שם תקפו אותו, בעטו בו והפילוהו לרצפה. לאחר מכן גנבו השניים את המונית, אולם במחסום א-ראם אותרה המונית על ידי כוחות הביטחון, והמערערים נטשו אותה ונמלטו על נפשם.

בתאריך 29.8.05, בקניון מלחה, שכר מוסא את שרותיו של נהג מונית רביעי, אותו הנחה לנסוע לדרך חברון, שם הורה לו להמשיך לרח' נעמי. בשלב כלשהו אמר מוסא לנהג לעצור, ואז הגיע לשם סאמר כשהוא רעול פנים, פתח את דלת הרכב, תקף את הנהג, משך אותו החוצה והדפו אותו לעבר גדר של בית סמוך. לאחר מכן התיישב מוסא במושב הנהג והחל בנסיעה לכיוון שכונת אבו טור, שם שב ופגש את סאמר. הם פירקו את מכשיר האיתוראן של המונית, ומבלי משים ניתקו גם את אחד מחוטיה ההצתה. כתוצאה מכך לא הצליחו להניע את הרכב ונאלצו לנטוש אותו, מתוך כוונה לשוב בשעה מאוחרת יותר כדי להעבירו לשטחי הרשות הפלסטינית.

בתאריך 4.9.05 בוצע ניסיון שוד נוסף, והפעם השתתפו בו גם אחרים – זיר וואיל ואעווד חדר. מוסא וזיר ביקשו מנהג מונית להסיעם לשכונת נווה יעקב, כאשר שני אחרים נוסעים ברכב אחר כדי לוודא שאין בדרך מחסומי משטרה. נהג המונית הובל לחניון כלשהו, שם ירד זיר, פתח את דלת הנהג וניסה להוציאו אל מחוץ למונית. במהלך המאבק הצליח הנהג להשתלט על מפתחות הרכב, וניסיונם של התוקפים לחלצם מידיו, לא צלח. משהבינו מוסא וזיר כי יתקשו להתגבר על התנגדותו של קורבנם, הם נמלטו מן המקום ברכב בו המתינו להם חבריהם, תוך שהם גונבים מהמונית שני מכשירי טלפון ניידים.

באותו יום נסעו הארבעה לבית חולים שערי

צדק, שם שכרו שניים מהם, מוסא וזיר, מונית, וביקשו מנהגה להסיעם לשכונת בקעה, תוך ששני חבריהם, סאמר ואעווד, מלווים אותם ברכב אחר. במהלך הנסיעה הורה מוסא לנהג להמשיך לאבו טור, שם ירד זיר מהמונית, הוציא את הנהג בכוח ומוסא תפס את מקומו. אולם, גם הפעם אותרה המונית בהגיעה למחסום א-ראם, ומוסא נטש אותה ונמלט ברכב בו נסעו שותפיו. לבסוף, נטען כי במהלך החקירה פנה אעווד למוסא וביקשו להימנע מהפללתו, ומוסא הסכים לכך.

בגין העובדות האמורות הורשעו מוסא וסאמר בעבירות של שוד בחבורה (5 עבירות), ניסיון לשוד בחבורה (2 עבירות), חבלה במזיד, נהיגה בזמן פסילה, מסחר וניסיון למסחר ברכב או בחלקים גנובים, וגניבה. למוסא יוחסה עבירה נוספת של שיבוש מהלכי משפט. בעקבות ההרשעה נדון מוסא, שעברו היה עד אז נקי, ל-6 שנות מאסר, בעוד שסאמר, לחובתו עבר פלילי עשיר, נדון ל-8 שנות מאסר. כמו כן, נגזרו למערערים מאסרים על-תנאי, והם חויבו לפצות כל אחד מקורבנותיהם בסכום של 1,000 ש"ח.

בערעורים שבפנינו, המופנים כנגד העונש, נטען כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשיהם של המערערים, תוך שהוא אינו נותן משקל הולם לנסיבותיהם האישיות; לעובדה שביצוען של העבירות נמשך תקופה קצרה; ולממצאיו של שרות המבחן והמלצותיו. כן נטען, כי לא נשמר איזון ראוי בעונשים שהושתו בהתאם לחלקיהם של כל אחד מהמעורבים בפרשה.

אין בידנו להיעתר לערעורים. במחשבה תחילה ובתכנון מוקדם, קשרו המערערים קשר לשדוד מוניות מנהגים תמימים, מתוך כוונה להובילן לשטחי הרשות הפלסטינית ולמכור אותן שם. למרבה הדאבה, מעשים מסוג זה, הדורשים תעוזה רבה ומלווים באלימות קשה, שוב אינם נחלתם של יחידים אלא של רבים. וכך מוצאים את עצמם, פעם אחר פעם, נהגי מוניות שלצורך פרנסתם נאלצים לבלות את ימיהם בנסיעה בכבישים, מותקפים ונאלצים לנטוש את רכושם כדי להציל לפחות את נפשם. מעשים אלה הסתיימו לא אחת בתוצאות קשות, וכדי לבער נגע זה נוהגים בתי המשפט להשית על העבריינים עונשי מאסר ממושכים, הן כדי לגמול להם על מעשיהם והן במטרה להרתיע את הרבים. כך נהג בית המשפט המחוזי, ולא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה אשר תצדיק שינוי בגזר דינו.

אשר על כן, הערעורים נדחים.