ע"פ 6877/07 יהודה אדאווי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בששה מועדים בחודשים מאי ויוני 2006, מכר המערער, בעצמו ועם אחרים, אופנועים וקטנועים שנגנבו מבעליהם לסוכן משטרתי. בסך הכל מדובר בשמונה כלי רכב מסוג זה, שאת חלקם גנב המערער בעצמו. בתאריך 18.6.06 כאשר ניסו המערער ושותפו למכור לסוכן שלושה כלי רכב נוספים, הם נעצרו.

המערער הודה בעובדות אשר יוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של גניבת רכב, מסחר ברכב גנוב, שימוש ברכב ללא רשות הבעלים, נהיגה ללא רישיון וחבלה במזיד ברכב. בגין גניבת הרכבים והמסחר בהם נדון המערער לחמש שנות מאסר, מתוכן שלוש וחצי שנים בפועל. על עבירות הנהיגה ללא רשות הבעלים וללא רישיון, נדון המערער לשנתיים מאסר, מתוכן שנה אחת בפועל. נקבע כי המאסרים שנגזרו יהיו חופפים בחלקם, כך שתקופת המאסר הכוללת עומדת על ארבע שנים.

בנימוקי הערעור המופנה כנגד העונש נטען, כי בית המשפט המחוזי סטה מרמת הענישה הנוהגת, והחמיר עם המערער גם בהשוואה לעונשים שהושתו על מעורבים אחרים בפרשה, וביניהם, שותפו – זידאן אסעד (זידאן הורשע באחד האישומים בלבד, ונדון לשניים עשר חודשי מאסר וכן הופעל מאסר על-תנאי בן 12 חודשים שעמד נגדו, מחציתו במצטבר).

לא ראינו מקום להיעתר לערעור. המערער חטא בשורה של מעשי גניבה, סחר ברכב גנוב, ושימוש בו ללא רשות וללא רישיון נהיגה. מדובר במספר גדול של כלי רכב אותם גזל המערער מבעליהם מתוך כוונה להפיק רווח-קל, וזו התנהגות אשר חייבה ענישה מחמירה נוכח היותה נפוצה. בעונש אותו גזר בית המשפט המחוזי, אין אפוא חומרה כלשהי, והדברים נכונים גם בהשוואה לרמת הענישה בה נקט בית משפט קמא בעניינם של מעורבים אחרים בפרשה.

הערעור נדחה.