ע"פ 6877/99 פואז בן איאד נ. מדינת ישראל

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע שוד, בשימוש ברכב ללא רשות, בפזיזות ורשלנות, בנהיגה ללא ביטוח ובגרימת נזק לרכוש.

בית המשפט המחוזי גזר עליו שש שנות מאסר, ארבע מתוכן מאסר בפועל. כמו כן נפסל המערער מהחזקת רשיון נהיגה לתקופה של שנה בפועל. המעשה התרחש, לאור היום, בשוק בנתניה. המתלונן עמד ליד דוכן. המערער תקף אותו מאחור בחבטה בעורפו ונטל מתוך ידו את מפתחות רכבו וסכום כסף שהחזיק המתלונן ביד. אחר כך מיהר אל הרכב, התניע אותו ובעוד המתלונן, שהתאושש מהחבטה שספג, נתלה על דלת הנהג מבחוץ, נע המערער בתנועת זיג-זג ובכוונה לשמוט את המתלונן מעל הרכב. בתוך כך פגע במספר כלי רכב חונים וגרם להם נזק. לבסוף, כשעוברים ושבים מנסים לעכב בעדו, התנגש בקיר, ניסה להימלט רגלי, אך נתפס ונמסר למשטרה.

בקביעת עונשו של המערער ייחס בית המשפט המחוזי משקל לחומרת העבירות ולחומרת הנסיבות שבהן בוצעו. עם זאת החליט לא למצות עם המערער את הדין, מתוך שהתחשב בעובדה כי בדרך כלל ניהל אורח חיים נורמטיבי, למרות הרשעות קודמות אחדות, הרשומות בעברו.

הסניגורית המלומדת קיוותה לשכנענו כי העונש שנגזר על המערער חורג לחומרה מנורמת הענישה הראויה לעבירות מסוג זה וכי, על כל פנים, הוא עונש חמור מדי בנסיבות המקרה.

מקובל עלינו כי היו מקרים בהם הסתפקו בתי המשפט לגבי עבירת שוד בעונשים קלים יותר. עם זאת אין בידינו לקבל כי העונש שהוטל על המערער חורג מנורמת הענישה הראויה, או כי בנסיבות המקרה האינדיבידואלי, הוא חמור במידה הראויה להתערבות בית המשפט.

אשר על כן אנו דוחים את הערעור.