ע"פ 6881/21 פלוני נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום ברחובות ( השופטת ז' דיבון סגל ) מיום 12.10.2021 בת"פ 15255-07-19 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערער ים.

1.

נגד המערערים ואדם נוסף הוגש ביום 7.7.2019 כתב אישום המייחס להם עבירה של סחיטה באיומים, ולמערער 3 ולנאשם הנוסף גם עבירה של השמדת ראיה. בתחילה נוהל ההליך בפני מותב אחר בבית משפט השלום ברחובות, אך ביום 2.5.2021 הועבר ההליך לטיפולו של המותב הנוכחי ומאז ניתנו כמה עשרות החלטות בתיק והתקיימו בו מספר דיונים.

2.

ביום 8.10.2021, ימים אחדים לפני דיון הוכחות שנקבע, הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב. בבקשה צוין כי בעת ההכנה לחקירה הנגדית של המתלונן, בא-כוח המערערים "הבח[ין] במקרה כי [המותב] דנה בכל הליכי הארכות מעצר הימים של ארבעת הנאשמים" וכן נתן צו לאיסור פרסום בנוגע לפרשה שבמוקד ההליך. עוד נטען כי ההחלטות בהליכי מעצר הימים כללו "קביעות נחרצות באשר למידת מעורבות הנאשמים בחשדות", מה גם שהמותב עיין "בחלק לא מבוטל" מהודעות העדים והנאשמים וכן בחומרי חקירה. בתוך כך הפנו המערערים, בין היתר, להתבטאות של המותב מפרוטוקול דיון שהתקיים ביום 28.11.2018 לפיה קיים חשד סביר שהמערערים ביצעו את העבירות המיוחסות להם; ולהתבטאות נוספת מספר ימים לאחר מכן בדבר התחזקות החשד נגדם. על רקע זה סברו המערערים שקיים חשש אובייקטיבי כי המותב גיבש דעתו באשר להליך, וטענו כי עליו לפסול את עצמו ולו מטעמים של מראית פני הצדק. עוד הדגישו המערערים כי ההליך מצוי בשלב ראשוני, שכן שמיעת הראיות בו טרם החלה.

המשיבה, מצדה, התנגדה לפסילת המותב וטענה, בין היתר, כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי וכי המערערים לא הוכיחו שהמותב נחשף ל"מסה קריטית" של חומר ראיות בלתי-קביל. במסגרת תשובתם לתגובת המשיבה ציינו המערערים, בין היתר, כי "נכון הוא שהבקשות וההחלטות היו בתיק, אך [...] [בא-כוחם] לא עיי[ן] בה[ן] מחוסר רלוונטיות". לפיכך הדגישו המערערים כי "שיהוי מתכוון אין" [כך במקור]. בנוסף טענו המערערים כי "כמעט ולא נאסף חומר חקירה נוסף" לאחר שחרורם ממעצר, ומשכך המותב נחשף "לכל חומר החקירה המהותי" בהליך – ובכלל זה להודעותיהם של המתלונן ועדי התביעה. בהקשר זה הוסיפו המערערים, באשר לשאלת היחשפותו של המותב ל"מסה קריטית" של ראיות בלתי-קבילות, כי "כל חומר החקירה שבתיק הוא בלתי קביל עד שיעבור את כור ההיתוך של מבחני הקבילות בפני בית המשפט".

3.

דיון בבקשת הפסילה התקיים ביום 12.10.2021, ובפתח הדיון ציין בא-כוחו של הנאשם הנוסף כי הוא מצטרף לבקשה שהוגשה. בא-כוח הנאשם הנוסף סבר כי עיתוי הגשת בקשת הפסילה הוא אמנם "שיקול שצריך להישקל", אך לגישתו עסקינן בהליך "לא סטנדרטי" ובעל פרופיל תקשורתי, ומשכך עולה הסבירות לכך שפרטים בנוגע להליך ייוותרו בזיכרונו של המותב. בא-כוח המערערים הוסיף וטען שקיים "נוהג שמכבדים אותו" לפיו תיקים אינם מנותבים לאותו המותב שדן בהליכי מעצר הימים של הנאשם.

4.

בית המשפט קמא דחה על אתר את הבקשה לפסילתו. תחילה ציין בית המשפט שקיימת בעייתיות לא מבוטלת באשר לעיתוי הגשת הבקשה. זאת, אף שהמותב קיבל את טענת באי-כוח הנאשמים כי טענת הפסלות התבררה להם בסמוך להגשת הבקשה.

לגופו של עניין, בית המשפט קמא עמד על נקודת המוצא שלפיה היחשפותו של מותב לראיות גולמיות בשלב מעצר הימים אינה מקימה, כשלעצמה, עילה לפסילתו מלדון בהליך העיקרי "על אף שאין הדבר רצוי". עוד הדגיש בית המשפט קמא כי הליכי מעצר הימים של הנאשמים בהליך התנהלו לפני כשלוש שנים; כי "ההליכים

אינם

זכורים

באופן מיוחד

וחומרי החקירה [...] לא

נחרטו

בזיכרוני "; וכי "עניינם של הנאשמים אינו זכור לבית המשפט אלא באופן מעורפל ביותר". לראיה, כך צוין, אלמלא צורפו ההחלטות משלב מעצר הימים לבקשת הפסלות, המותב כלל לא היה מודע למספר הדיונים שהתקיימו או "לאמירות שנאמרו שם". בית המשפט הוסיף כי מעיון בהחלטות מעצר הימים ובהחלטה בדבר איסור הפרסום, עולה כי החלטות אלו מבוססות על "חומר חקירה גולמי" ומביעות עמדה "בנוגע לתשתית הראייתית הנדרשת באותו שלב דיוני ואליו בלבד, קרי דרישת החשד הסביר" – ואין בהן כדי לקבוע ממצאי מהימנות.

למסקנה דומה הגיע בית המשפט קמא בנוגע לרישום הפלילי של אחד המערערים, "שאלמלא

צורף לבקשה

על

ידי

ב"כ

[המערערים] בית

המשפט

כלל

לא

היה

מודע

לקיומו" – מה גם שאין באמור בגיליון הרישום כדי "להשחיר את פניו של [אותו] הנאשם" ואין לו קשר לעבירות נושא כתב האישום. לצד זאת ציין המותב כי אינו זוכר את שנאמר בהודעותיו של המתלונן וכי הודעות אלו אף לא צורפו לבקשת הפסלות. עוד נקבע כי אפילו היה המותב זוכר חלק מהחומר שאליו נחשף, לא הוכח שהדבר עלול לפגוע ביכולתו לנהל את המשפט באופן ראוי ומקצועי. לבסוף הדגיש המותב כי יש צורך לקדם את שמיעת ההליך וכי העברת התיק למותב אחר תכביד על כך.

5.

מכאן הערעור שלפניי, שבו המערערים חוזרים על הטענות שהעלו בפני בית המשפט קמא. לשיטתם המותב נחשף בענייננו ל"מסה קריטית" של חומרי חקירה אשר מצדיקה את פסילתו, ואין בסיס לטענה כי "מסה קריטית" כזו מתקיימת רק באשר לחומר שסווג כבלתי-קביל. המערערים מוסיפים ומפנים לאמירתו של המותב לפיה "אין הדבר רצוי", שהמותב שדן בהליכי מעצר הימים ידון גם בהליך העיקרי; לגישתם, מאמירה זו ניתן ללמוד "שברירת המחדל היא ששופט שדן בהארכות מעצר של נאשם ונחשף לחומר החקירה, לא ימשיך לדון בתיק העקרי" – ובמצב שכזה נטל השכנוע עובר למאשימה, שעליה להוכיח כי ה"חשש [ה]מובנה" למשוא פנים הופרך. עוד טוענים המערערים כי אין מקום לייחס משקל משמעותי לחלוף הזמן שבין דיוני מעצר הימים ובין הגשת כתב האישום, מה גם שבענייננו "לא חלף זמן רב".

6.

עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. כפי שנפסק לא אחת, אין לפסול מותב אך מכיוון שדן בעבר בהליך מעצר בעניינו של הנאשם, וזאת אף אם רצוי להימנע משיבוצו לדון בהליך העיקרי (ע"פ 5113/19 זגורי נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (7.8.2019)). בניגוד לטענת המערערים, אין מדובר בעילת פסלות ו"ברירת מחדל" שהנטל להפרכתה מונח על כתפי המשיבה. בדומה לכל הליך אחר שבו מועלית טענת פסלות כלפי המותב היושב לדין, על מבקש הפסילה להוכיח את התקיימותן של נסיבות המעוררות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, כהוראת סעיף 77א(א)

ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כמו כן, אין בידי לקבל את טענת המערערים לפיה כל חומר הראיות שקיים בעניינם הוא בלתי-קביל עד שייקבע אחרת, וכי משכך קמה עילת פסלות בעקבות עצם היחשפותו של המותב לחומרים בעניינם. טענה זו הועלתה באופן כוללני וללא תימוכין מספקים, ומכל מקום, היא אינה עולה בקנה אחד עם הכלל שנקבע בפסיקה ולפיו עילת פסלות עקב היחשפות לחומר בלתי-קביל תקום "רק במקרים חריגים" (ע"פ 3063/19 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (23.5.2019)).

על

רקע זה, כבר נפסק כי גם אם מותב דן בעבר בהליכי מעצר הימים של נאשם, ואף אם קבע במסגרתם שמתקיים יסוד סביר לחשד שאותו נאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו – עובדה זו אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות (ע"פ 6422/18 ביבי נ' מדינת ישראל (15.10.2018)). עוד נפסק כי לשם הוכחת עילת פסלות עקב היחשפות המותב לראיות בלתי-קבילות, על מבקש הפסלות לפרט את טיב הראיות שאליהן נחשף המותב וכן לנמק מדוע מדובר ב"מסה קריטית" שממנה לא יוכל להשתחרר בבואו לדון בעניינו של הנאשם (ע"פ 685/21 בן טוב נ' מדינת ישראל , פסקה 5

(17.2.2021); ע"פ 3947/21 ביטון נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (4.7.2021)). בענייננו, הסתפקו המערערים בטענה בעלמא שלפיה החומרים שהוגשו בהליכי מעצר הימים ואיסור הפרסום, עולים כדי "מסה קריטית" כאמור ובכך אין די. לפיכך, וכן בשים לב לזמן הרב שחלף מאז הדיון בהליכים הקודמים בעניינם, ולעובדה שהמותב הדגיש כי אינו זוכר את עניינם באופן מיוחד (השוו: ע"פ 8084/20 חרב נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (26.11.2020)) – לא שוכנעתי כי עלה בידי המערערים לעמוד בנטל להוכיח הצדקה לפסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק.

7.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.