בבית המשפט העליון
ע"פ 6887/05
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
מרדכי עמר
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה בב"ש 1951/05 מיום 23.6.05, שניתנה על-ידי כבוד השופטת י' וילנר
בשם המערער: עו"ד רועי קרן
בשם המשיבה: עו"ד עמית אופק
פסק-דין
בפני ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה בב"ש 1951/05 מיום 23.6.05 (כבוד השופטת י' וילנר), לפיה הוחלט, שלא להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה בחדרה, מיום 9.2.05 במסגרת ת.ת. 12058/04.
ביום 27.8.04 ניתן למערער דו"ח תנועה, אשר כלל כתב אישום בגין נהיגה במהירות 158.7 קמ"ש, בכביש בו המהירות המקסימאלית המותרת היא 90 קמ"ש, והזמנה לדיון בבית-משפט השלום בחדרה ביום 9.2.05 (להלן: הדו"ח). המערער חתם על אישור מסירת הדו"ח.
ביום 9.2.05 התקיים דיון בבית-המשפט לתעבורה בחדרה בהעדרו של המערער ונגזר עליו לשלם קנס בסך 1,200 ש"ח; פסילת רישיון הנהיגה למשך 3 חודשים; 3 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים והפעלת פסילה על תנאי שהייתה תלויה ועומדת כנגד המערער בחופף לפסילה בתיק דנן.
ביום 31.5.05 הגיש המערער בקשה לביטול פסק-הדין. בבקשתו טען המערער, כי העביר את הדו"ח המקורי למומחה על-מנת לאשר את טענתו, כי הרכב בו נהג אינו מסוגל להגיע למהירות הנטענת. בשלב זה אבד הדו"ח המקורי והמומחה אליו הועבר הדו"ח לא ידע לומר למערער את מועד הדיון שצוין בדו"ח. בהמשך, בשל בעיות משפחתיות, שכח המערער את משפטו ולכן לא התייצב ביום הדיון.
עוד טען המערער, כי גזר-הדין שניתן שלא בפניו, הגיע לביתו, אך לא נמסר לו כיוון שבאותה תקופה לא התגורר שם. לפיכך, נודע למערער על גזר-דינו רק באקראי, לאחר שנשלחה אליו הודעה על פסילת רישיונו, שבעקבותיה ביקש מבא-כוחו הנוכחי להסדיר את העניין, מאחר וסבר, כי מדובר בטעות.
ביום 1.6.05 דחה בית-המשפט לתעבורה בחדרה את הבקשה.
ביום 14.6.05 הגיש המערער לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור וערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה בחדרה. בבקשה הוסיף המערער וטען, כי החתימה על גבי טופס אישור מסירת גזר-הדין אינה חתימת אשתו.
ביום 23.6.05 דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור.
מכאן הערעור שבפני, בגדרו שב המערער על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. לטענתו, לא קיבל לידיו את גזר-הדין במועד. כמו-כן, לטענתו, נודע לו על גזר-הדין שהוטל עליו באופן מקרי, כאשר קיבל לידיו, בסוף חודש אפריל, את ההודעה על פסילת רישיון הנהיגה שברשותו, שנשלחה ביום 21.4.05, החל לברר את העניין ולכן החל בהליכי הערעור באיחור. עוד מוסיף וטוען המערער בערעורו, כי לא ידע על עונש הפסילה שהוטל עליו וכן על קיומו של הדיון בעניינו, עד אשר הודע לו על-ידי בא-כוחו בסוף חודש מאי 2005.
מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערעור. לטענתה, גם אם טענת המערער, לפיה רק לאחר שקיבל לידיו את ההודעה על פסילת רישיונו החל לברר את העניין נכונה היא, הרי שלטענת המשיבה, גם בשלב זה לא פעל המערער באופן מיידי, שכן הבקשה לביטול פסק-הדין הוגשה לבית-המשפט לתעבורה רק ביום 31.5.05, מעל לחודש לאחר שהגיעה אותה הודעה. כמו-כן, מוסיפה וטוענת המשיבה, כי למערער לא נגרם כל עיוות דין.
לאחר ששמעתי את טענות בעלי הדין ועיינתי בהחלטות הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.
טוען המערער, כי הוא לא קיבל הודעה על גזר-הדין וכי החתימה המופיעה על גבי אישור המסירה אינה של רעייתו. בעניין זה, קביעתו של בית-המשפט המחוזי - לפיה טענתו זו לא נתמכה בתצהיר שלו ושל ורעייתו ודי בכך כדי לדחות את בקשתו על הסף - מקובלת עלי.
בערעורו טוען המערער, מחד גיסא, כי נודע לו באופן מקרי על גזר-הדין שהוטל עליו, "כאשר קיבל לידיו טופס מאת משרד הרישוי לפני התליית רישיון נהיגה בסוף חודש אפריל", ומאידך גיסא טוען המערער בערעורו, כי: "המערער לא ידע על עונש הפסילה שהוטל עליו ועל כך שהדיון בעניינו התקיים עד ליום בו הודע לו ע"י הח"מ, בסוף חודש מאי 2005". מטענות אלה עולה, כי למערער נודע על גזר-הדין שהוטל עליו כבר בסוף חודש אפריל, ובכך למעשה השתהה מעל חודש ימים, עד שהגיש, רק ביום 31.5.05, את הבקשה לביטול פסק-הדין לבית-המשפט לתעבורה.
זאת ועוד. מדובר בעבירת מהירות מופרזת. המערער נהג במהירות של 158.7 קמ"ש, מקום שהמהירות המותרת היא 90 קמ"ש. בכך למעשה הורשע המערער על נהיגה במהירות העולה על 68.7 קמ"ש מעל המותר. לכך יש להוסיף, כי למערער 39 הרשעות קודמות אותן צבר החל משנת 1994 ואף בזמן ביצוע העבירה נשוא הערעור, היה תלוי ועומד כנגדו עונש מותנה של 3 חודשי פסילה. בנסיבות אלה, בהן המערער לא התייצב לדיון וכן נוכח חומרת העבירה ונוכח עברו הפלילי, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי ודין הערעור להידחות.
סוף דבר, הערעור נדחה.
החלטתי מיום 17.7.05, בעניין עיכוב ביצוע פסק-הדין של בית-המשפט לתעבורה, מבוטלת.
ניתן היום, ח' באלול תשס"ה (12.9.05).
ש
ו פ ט