ע"פ 6900/06 ויקטור דהאן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בסוף בילוי של המערער ואחדים מחבריו במועדון בבת-ים, פרץ ויכוח ביניהם לבין שלושה אחרים: ארתור סטבניצקי, אוקסנה קלוצ'קי וקונסטנטין דירויטסקו. בעקבות כך תקפו המערער ושנים מחבריו את ארתור, הכו אותו בחלקי גופו השונים ובעטו בו, גם בראשו. בשלב כלשהו שלף המערער סכין בה הצטייד מבעוד מועד,

ודקר את ארתור דקירות מרובות במותניו, עכוזו, מפרק ידו וזרועו. לאחר שארתור נפל על הקרקע, הוסיפו שלושת האחרים לחבול בו ולבעוט בו. משניסתה אוקסנה להרחיק את התוקפים מקורבנם, הותקפה גם היא – הם משכו אותה בשערה, גררו אותה על הרצפה, הכו אותה בחלקי גופה השונים ובעטו בה בראשה ובפניה. גם מקונסטנטין לא חסכו המערער וחבריו את אלימותם, וגם הוא הוכה על ידם. כתוצאה מאותו אירוע אובחנו אצל ארתור פצעי דקירה רבים והמטומות, והוא נזקק לטיפול רפואי ותפרים. גם לאוקסנה נגרמו המטומות ואפה נשבר.

המערער הודה בעובדות אשר יוחסו לו, והורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, חבלה חמורה ותקיפה הגורמת חבלה, עבירות לפי סעיפים 329(א)(1) ו-(2), 335+333 ו-380 בשילוב עם סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בגין כל אלה נדון המערער לארבע וחצי שנות מאסר, שנה וחצי מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את קורבנותיו בסכום כולל של 7500 ש"ח.

בערעור שבפנינו נטען כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו של המערער, תוך שהוא אינו נותן משקל ראוי הולם לנסיבותיו האישיות, גילו הצעיר, חרטתו והצורך להותיר לו פתח לשיקום.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. המערער חטא בפרץ קשה של אלימות, שעל חומרתה נראה כי אין צורך להרבות מלים. אכן, הוא לא היה היחיד שתקף את הקורבנות, אולם הוא הוסיף פשע על פשע כאשר בסכין שנשא עמו דקר, ושב ודקר, את ארתור. מעשה מסוג זה מעיד עד כמה מרחיקת לכת היא הסכנה הנשקפת מהמערער, ועל מעשה זה היה מצווה בית המשפט להגיב ביד קשה. לא סברנו כי בית המשפט המחוזי הפריז בגזר דינו, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. מדעתנו לא שינינו גם נוכח השינוי החיובי המסתמן במערער, כפי שהדבר מצא את ביטויו בתסקיר המשלים ודבריו של בא-כוחו.

הערעור נדחה.