ע"פ 6911/06 יצחק מעסאג'י נ. מדינת ישראל

בתאריך 28.9.05 פרץ המערער לדירה בהרצליה, ושעה שביקש להסתלק מבעד לחלון, הבחין בו הבעלים, נאחז בו ועיכב אותו עד לבוא המשטרה. בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום, יוחסו למערער עבירות של גניבה והתפרצות. באישום נוסף יוחסו למערער עבירות של החזקת כלי פריצה והתנהגות פסולה, אותן ביצע, על פי הנטען, בחודש מאי 2005.

המערער הודה בכל אלה, הורשע, ובית המשפט גזר לו 20 חודשי מאסר, 10 חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר על-תנאי בן 10 חודשים שעמד נגדו, במצטבר. בעקבות כך הגיש המערער ערעור כנגד חומרת העונש, וביקש לעכב את ביצוע המאסר עד להכרעה בערעור. נטען, כי המערער החל לפני מספר חודשים בתהליך גמילה המוכיח את עצמו, וקיים חשש כי תהליך זה יסוכל וירד לטמיון אם המערער יידרש לשאת במאסרו כבר עתה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, ומכאן הערר שבפני.

המערער אינו פנים חדשות בבתי המשפט, הואיל והתחיל לצעוד בדרך העבריינות כבר בגיל צעיר, וגם משבגר, לא חדל מכך. עד לשנת 2003 הוא היה במעמד של אסיר ברישיון, וחרף זאת חזר לחיי פשע כאשר ביצע 5 התפרצויות. על אף חומרת המעשים, הסתפק בית המשפט בעונש מתון ביותר, תוך שהוא מדגיש בפני המערער כי הדבר נעשה כדי ליתן לו הזדמנות להתחיל בתהליך טיפולי. כפי שעינינו רואות, לא חלף זמן רב והמערער חזר לסורו.

העולה מכך הוא אפוא, שהמערער מוכיח, פעם אחר פעם, כי נשקפת ממנו סכנה שעה שהוא מתהלך חופשי, ואת הסכנה הזו אין להניח עוד לפתחו של הצבור, במיוחד כאשר חזקת החפות שוב לא עומדת לו, הואיל, וכאמור, הוא הורשע על פי הודאתו. בנסיבות אלו לא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.