ע"פ 6912/04 דוד ליזמי נ. מדינת ישראל

השופט י' עדיאל:

המערער הורשע בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, סטייה מנתיב נסיעה, סירוב לתת בדיקת דם ושתן לצורך בדיקת שכרות ובעבירה של החזקה ושימוש בסם. הוא זוכה מעבירות של הריגה ונהיגה תחת השפעת סמים.

מהכרעת הדין עולה כי המערער נהג ברכב תקין ובכביש תקין אך סטה ללא סיבה לנתיב הנגדי תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף ופגע ברכב שנסע בנתיב מולו, כתוצאה מהתאונה נגרם מותה של המנוחה אשר נהגה ברכב שנסע במסלול הנגדי. כמו כן עולה מהכרעת הדין, שהמערער צרך סם מסוג מריחואנה וסירב ליתן דגימות שתן ודם.

על המערער הושתו 8 חודשי מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי לא יעבור עבירה של גרימת מוות ברשלנות ועונש נוסף של 6 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא כי לא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים. בנוסף הופעלו עונשי מאסר מותנים בני 8 ו-4 חודשים שנגזרו על המערער בתיקים קודמים כשהם חופפים ביניהם אך מצטברים לעונש המאסר בתיק הנוכחי. סה"כ הושתו עליו 16 חודשי מאסר בפועל. כמו כן הוטל עליו עונש של פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של עשר שנים.

הסנגור המלומד מיקד את ערעורו בפנינו בשתי טענות. הטענה האחת היא, כי היה על בית המשפט קמא להטיל את עונשי המאסר המותנים בחופף, לפחות באופן חלקי, לעונש המאסר שנגזר על המערער בתיק זה. לעניין זה טוען בא-כוח המערער, כי עונשי המאסר המותנים הופעלו בגין הרשעות בעבירות של החזקת סם לשימוש עצמי בלבד בכמות מזערית של גרם אחד, בשתי הזדמנויות שונות שהתרחשו בתוך תקופה של ארבעה ימים בלבד. חרף האמור, הועמד המערער לדין בשני הליכים פליליים נפרדים, מה שהביא לכך שנגזרו עליו שני עונשי מאסר מותנים בזה אחר זה. הטענה השנייה התייחסה לאורך תקופת הפסילה. כאן נטען, שתקופת פסילת רישיון הנהיגה של 10 שנים שהוטלה על המערער חורגת מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה, מה גם שעברו הפלילי של המערער בתחום התעבורה אינו מכביד כפי שסבר בית המשפט קמא.

לאחר שנתנו דעתנו על טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שאין מקום להתערב בגזר הדין. הרשלנות החמורה המיוחסת למערער והתוצאה הקשה שנגרמה עקב כך, מצדיקים את העונשים שגזר בית המשפט קמא על המערער, בכלל זה עונש הפסילה, ואין מקום להתערבותנו בעונשים אלו. אשר להפעלת המאסרים המותנים, בית המשפט קמא הקל בעניין זה עם המערער, כאשר הפעיל את שני המאסרים המותנים בחופף, ובנסיבות העניין לא מצאנו הצדקה לחפיפת המאסרים המותנים שהופעלו גם עם עונש המאסר שהוטל בתיק זה, תוך כרסום בעונש שנגזר על המערער בתיק זה.

התוצאה היא, שהערעור נדחה.