ע"פ 6913/06 גלה נבון נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

במהלך החודשים יוני עד ספטמבר 2005 מסר המערער לאחד סטניסלב בביק – כמויות שונות של סם מסוכן מסוג הירואין, במטרה שזה יסחר בסם ובחלק ממנו ישתמש לצריכתו העצמית. בפועל, צרך בביק את רוב הסם ואת מיעוטו מכר, וכך נותר חייב למערער סכום של 1500 ש"ח. באחד מימיו של חודש יוני 2005, השתמש בביק בסם עם אחר – אדוארד בטלמן (להלן: המתלונן), ובהמשך גמר בביק אומר לסחוט את המתלונן ולהשיב בדרך זו את חובו למערער. בביק טען באוזני המתלונן כי הוא גנב חלק מהסם, ועל גרסה זו חזר בביק באוזני המערער. בעקבות כך הגיע המערער בסמוך לדירה בה שהו בביק והמתלונן, ואיים על האחרון כי אם לא ישלם את הכסף, הוא יוביל אותו למקום שומם ויהרוג אותו. המתלונן, עקב חששו מהאיומים שכוונו אליו, ביקש דחייה עד ליום 15.6.05, ובאותו תאריך הוביל בביק את המתלונן לבנק, קיבל מידיו סכום של 1800 ש"ח, אותו העביר למערער.

המערער הודה בפני בית משפט קמא בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, וסחיטה באיומים, עבירות לפי סעיפים 13 ו-7 לפקודת הסמים המסוכנים, וסעיף 428 לחוק העונשין.

בגין כל אלה נדון המערער ל-30 חודשי מאסר,

18 חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר מותנה בן 6 חודשים שעמד נגדו, במצטבר.

הערעור מופנה כנגד העונש. נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות של המערער, ובעיקר למשפחה בה גדל ולכך שבגיל רך היה קורבן לעבירת מין.

לא מצאנו בערעור זה ממש. אכן, חלקו של המערער בסחיטתו של המתלונן היה משני, אולם, מנגד, הוא היה הרוח החיה בביצוען של עבירות הסם. בנסיבות אלו אין בעונש חומרה כלשהי, אדרבא, נראה הוא בעינינו מתון ביותר, עד שספק אם יהיה בו כדי להרתיע את אלה הפועלים להפצתו של נגע הסמים בקרב החברה בישראל.

אשר על כן, הערעור נדחה.