ע"פ 6915/96 קצין התגמולים נ. אלדד אלמוזילנו

זו בפני ועדת הערעורים.

3.בהליך שהתקיים בפני ועדת הערעורים, הסכימו הצדדים לאמץ כתשתית עובדתית מוסכמת, את האמור בסעיף "קורות חיים ותולדות המחלה" (אשר בעמוד 2 לחוות דעתו של פרופסור רטן מיום 28/3/93) שנוסחו כדלקמן:

"1. המערער לא סבל ממחלות דרכי העיכול קודם שירותו הצבאי.

2.במשפחתו הקרובה של המערער אין מחלות כיב עיכולי.

3.המערער עבר טירונות כלל צה"לית באוקטובר 1988. החיילים היו בעלי פרופיל נמוך ומוטיבציה ירוד. חלקם בטירונות חוזרת.

4.למערער אישיות של מתנדב ושל מי שרוצה להצליח. המוטיבציה הירודה של החיילים הפריעה לו ביותר.

5.תוך כדי הטירונות המערער התעלף ונמצא אצלו אנמיה.

6.בגמר הטירונות עבר המערער קורס מודיעין שהיה קשה במיוחד. הקורס דרש רמה גבוהה וציונים טובים במיוחד ועל כן היה מלחיץ ביותר.

7.הסיווג הבטחוני של הקורס היה גבוה ביותר ורמת הסודיות לא איפשרה למערער לשתף בבעיותיו את בני משפחתו או חבריו".

לאחר בחינת חוות דעת רפואיות סותרות מטעם הצדדים, דחו חברי הועדה את הערעור על החלטת קצין התגמולים, על יסוד הקביעות הבאות: ראשית, הספרות הרפואית העדכנית אינה מכירה במתח נפשי כאחד מן הגורמים המוכרים למחלתו של המערער. לכל היותר, ניתן ללמוד ממנה על קיומה של אסכולה לפיה נסיבות סביבתיות (להבדיל מנתונים תורשתיים) יכולות להשפיע על הופעת המחלה, אך לא על קיומה של אסכולה רפואית המכירה בקשר סיבתי בין מתח נפשי למחלת הכיב בתריסריון. שנית, מחומר הראיות עולה, כי מחלתו של החייל נתגלתה כבר בתקופת הטירונות. אין בחומר הראיות שהוגש לועדה, כדי להוביל למסקנה לפיה סבל החייל ממתח ולחצים במהלך הטירונות הבסיסית שעבר. אין בעצם המעבר מחיי האזרחות למסגרת הצבאית כדי לגבש את הקשר הסיבתי לו טוען החייל. שלישית, גם הנחה היפותטית לפיה המחלה פרצה רק במועד מאוחר יותר, בעקבות הקורס האינטנסיבי בו נטל חלק, לא תוביל למסקנה שונה. מסגרת לימודים הישגית והיעדר אפשרות לשתף את בני המשפחה בסודות שנחשפו בפני החייל במסגרת הקורס, אינם מהווים יסוד מספיק לגיבוש הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי לבין המחלה.

4.בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של החייל על החלטת הועדה ופסק, כי מחלת הכיב ממנה הוא סובל נגרמה עקב שירותו. ראשית, קבע בית המשפט, כי אין בסיס לקביעה העובדתית לפיה המחלה פרצה או אובחנה כבר במהלך הטירונות. מחומר הראיות שהובא בפניו הסיק בית המשפט, כי האירוע התרחש רק במועד מאוחר יותר, במהלך הקורס של חיל המודיעין.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי אין מקום למסקנת ועדת הערעורים לעניין היעדר אסכולה רפואית מוכחת המכירה בקשר בין לחץ נפשי לבין כיב התריסריון. זאת, לאור קיומה של "פסיקה ברורה ורבת שנים" אשר הכירה בקשר שבין תנאי השירות הצבאי למחלה זו. בנסיבות כאלה, לא מוטל על החייל נטל להוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בתביעתו. אדרבא, על קצין התגמולים רובץ הנטל להוכיח כי חל שינוי בתפיסה הרפואית שאומצה בפסיקה. בית המשפט התבסס על פסיקת בית המשפט העליון, בה נקבע, כי כאשר מחלה קונסטיטוציונאלית מופיעה לראשונה בתקופת השירות הצבאי, יש לראותה כאילו נגרמה עקב השירות.

לבסוף, דחה השופט קמא את מסקנות הועדה בנוגע לנסיבות הספציפיות הנוגעות לתנאי שירותו של החייל. זאת, מאחר שהשפעתו של לחץ הינה אינדיבידואלית ולשיטתו, ראוי היה להכיר באפשרות הסובייקטיבית לפיה אצל החייל הצטבר מתח נפשי רב עקב תנאי שירותו במהלך הטירונות והקורס.

5.המחלוקת העיקרית בערעור שבפנינו, היא בשאלת קיומה של אסכולה רפואית המכירה בקשר שבין לחץ נפשי לבין מחלת כיב התריסריון. קצין התגמולים מבקש לתקוף את הכרעתו של בית המשפט המחוזי בנקודה זו. לטענתו, שגה בית המשפט קמא משקבע, לאור "פסיקה ברורה ורבת שנים", כי קיימת אסכולה רפואית מוכחת המכירה בקשר סיבתי כאמור. כך, משום שבצד קיומם של מספר פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים, אשר הכירו בקיומה של אסכולה בדבר קשר סיבתי בין תנאי לחץ בעת השירות לבין הופעת כיב התריסריון, קיימים פסקי דין מחוזיים הקובעים את ההיפך. אכן, בסיכומיו מפנה קצין התגמולים למספר פסקי דין, שיש בהם כדי להצביע על כך שפסיקת בתי המשפט בשאלת קיומה של אסכולה כאמור, אינה עשויה מקשה אחת וכי קיימת גם גישה אשר מצאה בשנים האחרונות ביטוי בשורה של מקרים, לפיה לא קיימת אסכולה כאמור (ראו ע"א 307/93 (מחוזי ירושלים) דניאל אדיר נ' קצין התגמולים (לא פורסם); ע"א 1619/94 (מחוזי ת"א) דניאל פרייב נ' קצין התגמולים (לא פורסם); ע"א 530/95 (מחוזי ת"א) עודד לביא נ' קצין התגמולים (לא פורסם)).

עיון בפסיקתם של בתי המשפט המחוזיים בסוגיית הקשר הסיבתי בין מתח נפשי לבין מחלת כיב התריסריון, מעלה, אם כן, כי אכן מדובר בפסיקה מגוונת של בתי המשפט המחוזיים אשר אין לגזור ממנה קביעה חד משמעית. הנושא טרם הוכרע על ידי בית המשפט העליון. במצב דברים זה, מן הראוי שההכרעה בשאלת קיומה של אסכולה רפואית תהיה על פי הראיות והטענות אשר באו בפני בית המשפט, ולא בדרך של הסתמכות על פסקי דין שנויים במחלוקת. הכרעה כזו לא ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי.

6.אנו מחליטים, על כן, לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה.

כן מחליטים אנו, לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שיכריע, על פי הראיות אשר בפניו, אם יש עילה להתערב במסקנת ועדת הערעורים, על פיה לא הוכחה אסכולה רפואית כאמור. אם ייקבע שקיימת אסכולה רפואית כזו, יהיה על בית המשפט המחוזי להכריע אם היו בתנאי השירות של החייל תנאי לחץ אשר הם שגרמו להופעת מחלת כיב התריסריון, ולנמק עמדתו בעניין זה.

אין צו להוצאות בערעור זה.

ש ו פ ט

השופטת ד' ביניש :

אני מסכימה. ש ו פ ט ת

השופט י' גולדברג :

אני מסכים. ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.