ע"פ 6923/02 בכור מירבי נ. מדינת ישראל

העורר הואשם בבית-משפט השלום (לתעבורה) בחיפה בעבירה של נהיגה ברכב ללא רשיון-נהיגה. העורר, שלא הופיע למשפטו, הורשע בהיעדרו ונידון לעונש של קנס כספי ושלילת רשיון למשך שנה.

העורר הגיש בקשה לביטול פסק-הדין, בטענה כי רשיונו היה בתוקף ביום ביצוע העבירה, ועל-כן עבר אך עבירה של אי החזקת מסמך. בית-משפט השלום (לתעבורה) דחה את הבקשה, בהסבירו כי אין בה עילה לביטול פסק-דינו.

העורר הגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה, וכן בקשה לעיכוב ביצוע פסילת הרשיון עד להכרעה בערעור. בית-המשפט המחוזי (השופט אילן שיף) דחה את הבקשה תוך שהדגיש, כי העורר לא ציין בערעורו מדוע לא התייצב למשפטו, ומהי העילה לבקשה לביטול פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה. יחד עם זאת קבע בית-המשפט המחוזי מועד קרוב לשמיעת הערעור - לתאריך 5.9.02.

על החלטה זו הגיש העורר בקשה לעיון חוזר שנדחתה. ברם, בית-המשפט המחוזי (השופט מנחם נאמן) ציין בהחלטתו, כי לוּ היה עומד בפניו אישור, שלפיו רשיון-הנהיגה של העורר היה בתוקף ביום העבירה, היה נעתר לבקשה.

העורר המציא מסמך מטעם משרד הרישוי, שלטענת העורר מוכיח כי רשיון-הנהיגה שלו היה בתוקף ביום ביצוע העבירה, ולנוכח מסמך זה הורה בית-המשפט המחוזי (השופט רון שפירא) למדינה להגיש את תגובתה. לבסוף, נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר על-ידי בית-המשפט המחוזי (השופט שמואל ברלינר), שציין כי הבקשה לעיכוב ביצוע נשקלה לגופה על-ידי השופט שיף, שמצא לנכון לדחותה בהחלטה מנומקת, ואף קבע מועד קרוב לשמיעת הערעור.

מכאן הערר שבפניי, שבגידרו טען העורר, כי שגה בית-המשפט המחוזי משלא התייחס לאישור שצירף בעניין תוקפו של רשיון-הנהיגה.

מנגד טענה המדינה, כי מבירור שערכה עולה כי המכתב שקיבל העורר ממשרד הרישוי אינו תומך בטענת העורר, לפיה היה בידיו רשיון-נהיגה תקף ביום ביצוע העבירה; וכי לפיכך לעורר אין כל סיכוי להצליח בערעורו אשר הוגש לבית-המשפט המחוזי. לטענת המדינה, לעורר הוצא בתאריך 26.1.98 רשיון-נהיגה זמני, בשל אי תשלום קנסות תעבורה, שתוקפו למשך שלושה חודשים, ולאחר שלא שילם את הקנסות, לא קיבל העורר רשיון-נהיגה קבוע, והוא אף לא שילם אגרה עבור רשיון-נהיגה זמני נוסף, שהוצא לו בתאריך 11.10.99, כך שלא היה בידיו רשיון-נהיגה בר-תוקף ביום ביצוע העבירה. המדינה הטעימה, כי העורר אף ביצע במהלך התקופה שבה נהג ללא רשיון, חמש עבירות תעבורה שונות.

על-פני הדברים נראה, כי המסמך שהמציא העורר לבית-המשפט אך נחזה להיות אישור לפיו רשיון-הנהיגה היה בר-תוקף ביום ביצוע העבירה. ברי, כי שאלה זו תתברר ותוכרע בערעור אשר הגיש העורר לבית-המשפט המחוזי; ומשנקבע מועד קרוב לשמיעת הערעור, יש לדחות את הערר.

הערר נדחה איפוא.