פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
6923/06
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט י' אלון
המערער:
מיכאל קפליושניק
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו בב"ש 91471/06 מיום 16.7.06 שניתנה ע"י כב' השופט ח'
כבוב
תאריך הישיבה:
ח' באדר א' התשס"ח
(14.2.08)
בשם המערער:
עו"ד י' שקלאר
בשם המשיבה:
עו"ד ע' אופק
פסק-דין
1.
המערער זוכה מאישום בעבירה של הריגה. בעקבות זיכויו ביקש הוא שייפסקו לו פיצויים בהתאם לסעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. זאת לעניין החזקתו במעצר במשך 197 ימים ולגבי שכר הטרחה ששילם לפרקליטו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ומכאן הערעור.
2.
דינו של הערעור להידחות. זיכויו של המערער לא היה זיכוי מוחלט. מדובר בזיכוי על יסוד טענה של הגנה עצמית, אשר נקבע כי נותר ספק סביר לגביה (סעיף 34כב(ב) לחוק העונשין). בית משפט קמא צדק בקביעתו כי אין לומר שלא היה מקום להגיש כתב אישום מלכתחילה. די לעניין זה בדבריו של המערער בחקירתו כי ייתכן שהוא הגזים במכות אותן היכה את המנוח.
אשר ל"נסיבות אחרות המצדיקות" מתן פיצוי, נציין כי אכן המערער שהה תקופה ארוכה במעצר. ברם, בשל היותו נרקומן נפתח לו פתח לעבור למוסד גמילה תחת שהייה במעצר. אולם, מתברר כי המערער לא היה מעוניין לעבור גמילה. נוסיף, כי בעת שהמערער חזר לכלא מראיון לשם קבלה למוסד גמילה הוא החדיר לכלא הירואין במשקל 47 גרם . לטענתו, עצירים אחרים כפו עליו להכניס הסמים לכלא והוא אף דיווח על כך, לדבריו, לקצין המודיעין. אין מקום להידרש לעניין זה. די בעובדה שהמערער לא היה מעוניין לעבור גמילה ובאופן זה להימנע ממעצר רגיל, כדי שייקבע כי אין הוא זכאי לפיצוי בשל השהות במעצר, במיוחד כאשר זיכויו לא היה זיכוי מוחלט.
3.
הערעור נדחה.
ניתן היום, ח' באדר א' התשס"ח (14.2.2008).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט