פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
6924/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט ע' פוגלמן
המערער:
ארקדי מגרלשווילי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט
המחוזי בחיפה, מיום 25.6.09, בת.פ. 8816-03-09, שניתן על ידי השופט אילן שיף
תאריך הישיבה:
כ"ט באדר התש"ע
(15.03.10)
בשם המערער:
עו"ד מרידור קארין
בשם המשיבה:
עו"ד ליאנה בלומנפלד מגד
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בתאריך 17.2.09, בשעות אחר הצהריים, בקריית אתא, שלף המערער סכין מטבח ודקר את שכנו (להלן: המתלונן) דקירה אחת בבטנו. כתוצאה מכך אובחנה פגיעה חמורה בכבד, דבר שחייב את ניתוח המתלונן ואשפוזו במשך שבועיים.
המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335 לחוק העונשין, ונדון ל-30 חודשי מאסר ו-10 חודשים מאסר על-תנאי.
בערעור שבפנינו משיג המערער על חומרת העונש, ולצורך כך ביקשנו לאפשר לו להגיש ראייה נוספת – חוות דעת של פסיכולוג קליני אשר בדק אותו לאחר שנסתיימו ההליכים בפני בית משפט המחוזי. בחוות דעת זו, שהתרנו את הגשתה, נטען כי התמונה שהוצגה בפני הערכאה הדיונית ביחס למצבו הנפשי של המערער (אדם המתפקד ברמה שאיננה בגירה אלא ברמה גבולית), אינה תמונה מדויקת, ולמעשה מדובר במי שתפקודו והישגיו דומים לאלה של ילד.
ברם, גם כאשר שמנו נתון זה לנגד עינינו, לא מצאנו כי העונש שהושת על המערער חמור במידה המצדיקה התערבותה של ערכאת ערעור. המערער, חרף מגבלותיו, נמצא כשיר לעמוד לדין, ומתוך דבריו בפני בית המשפט עולה כי הוא גם הבין את הפסול שבמעשיו ועל כן הביע חרטה. המערער הלך למפגש עם המתלונן כשהוא חמוש בכלי משחית, ודקר את קורבנו
דקירה קשה שתוצאתה היתה עלולה להיות אף חמורה יותר מזו שנגרמה בפועל. בנסיבות אלו לא גילינו בעונש שהושת עליו חומרה כלשהי, וגם בטענה לפיה סוטה העונש מרמת הענישה הנוהגת, לא מצאנו ממש.
אי לכך, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ט באדר התש"ע (15.03.2010).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט