ע"פ 6928/05 מיכאל אבוטבול נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.המערער וקורבנו (להלן: "המתלונן") גרים בשכנות במושב עמיעוז וביניהם קיים סכסוך. בתאריך 28.8.04, ועל רקע חשד של פלישה לשטחו, התפתחה קטטה בין המערער לאחרים במהלכה הוא נפגע באפו, ובעקבות כך נטל מזמרה ודקר את המתלונן בצווארו.

2.המערער הודה בכל אלה, ובית המשפט המחוזי הרשיעו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהמשך, נגזרו למערער 24 חודשי מאסר, 8 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 30,000 ש"ח.

3.שני הצדדים, שלא השלימו עם העונש, מערערים עליו בפנינו. בא-כוח המערער המלומד, עו"ד ש' זילברמן, סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עם שולחו, משלא הסכים לדחות את הדיון לצורך הכנתו של תסקיר משלים. עם זאת, סבור בא-כוח המערער, כי בתסקיר שהוגש לבית משפט זה יש כדי להשלים את החסר, הואיל ונמצא כי המערער השתלב במקום מאסרו בטיפול פרטני, ממנו הוא מפיק תועלת ואשר עתיד לסגל לו נורמות התנהגות מתוקנות. מנגד, סבורה המדינה, כי העונש שהושת על המערער נוטה לקולא, והוא חורג ממדיניות הענישה המקובלת. ועוד נטען, כי למתלונן נגרם נזק קשה וקבוע, ומאחר והסכסוך בין הצדדים טרם יושב, נשקפת סכנה שהמערער יחזור על מעשיו.

4.העבירה בה חטא המערער קשה היא. הוא פצע את המתלונן בצווארו, ומותר להניח שחבלה מסוג זה עלולה היתה להסתיים אף בתוצאה קטלנית. מנקודת השקפה זו אין בעונש שהושת על המערער כדי לתת מענה הולם לחומרת המעשה ולמטרות ההרתעה. יתרה מכך, יש ברמת הענישה שהושתה הפעם, אף סטייה מרמת הענישה הנוהגת בתחום זה של עבירות.

מנגד, נתנו את דעתנו לכך שמדובר במערער שחטא לראשונה בחייו, וממילא לא התנסה עד כה בשהייה מאחורי סורג ובריח. זאת ועוד, נראה כי המערער הפנים את חומרת התנהגותו, והוא מכה על חטא, ואפשר כי זו תחילתה של דרך שבסופה עשוי המערער לסגל לעצמו דרכי התנהגות שונות מאלו שנגולו בתיק הנוכחי. בנסיבות אלה, ולנוכח ההלכה לפיה בית המשפט שלערעור אינו ממצה את הדין עם המערער, החלטנו להימנע מהחמרה בעונשו, וכל שנותר לנו לקוות הוא כי המערער יעשה שימוש נבון בהזדמנות שניתנה לו.

הערעורים נדחים.