ע"פ 6928/09 בוריס שפליינד נ. מדינת ישראל

בעת דיון בתיק תעבורה שנקבע להקראה בבית משפט השלום בנצרת העלה הסנגור טענה כי באותו עניין התלוי ועומד בפני בית המשפט – אישום בעבירה של נהיגה בשכרות – התנהל תיק מקביל בבית המשפט לתעבורה בחיפה. לשם בירור הטענה אם מדובר באותה פרשה ממש ביקשה השופטת לעיין בתיק התביעה כדי שתעיין בפרוטוקול הדיון בחיפה. עקב העיון בחומר שלטענת הסנגור בית המשפט נחשף אליו, ביקש הסנגור כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק.

השופטת דחתה את הבקשה בהחלטה מנומקת. בהחלטתה ציינה השופטת כי לא "נחשפה" כלל לראיות בתיק התביעה, והבהירה כי עיינה בתיק כדי לבחון את הטענה שמדובר באותה פרשה עצמה ואף ציינה שראתה רק את פרוטוקול הדיון בחיפה וכן תרשומת של איש משטרה שבה כלולה המלצה לערער על הזיכוי בחיפה. היא הדגישה שלא ראתה כל חומר מלבד אלה, לפיכך לא ראתה לפסול עצמה.

צדקה השופטת של בית משפט קמא בהחלטתה שכן לא קמה עילת פסילה עקב העיון בחומר האמור. הסנגור טען בפניי כי אינו יודע מה מצוי בתרשומת המשטרתית וכן הוסיף כי ככל שיש בה המלצה לערער, הרי ערעור מעולם לא הוגש.

עיינתי בתרשומת שהיתה לנגד עיני השופטת ולא נמסרה לסנגור. תרשומת זו לא נמסרה, ככל הנראה, משום שהיא תרשומת פנימית שככלל אינה כלולה בחומר חקירה ואינה מסוג החומר הנמסר לסנגוריה. מלבד המלצה לערער כלולה בה התרשמותו של השוטר מהתנהגותו של הסנגור, תרשומת אשר מוטב היה שלא להעלותה על הכתב, ויש להניח שאי הנעימות האישית הוסיפה לכך שהתרשומת לא נמסרה לסנגור. אין בה מידע או חומר הקשור לתיק עצמו ולפיכך עניין הוא לשופטת הדנה בתיק לשקול אם יש מקום למסור תרשומת זו או לאו מן הטעם שנגלתה לעיני בית המשפט, טעם מספיק כשלעצמו למסירת אותה תרשומת.

כאמור, איני רואה עילה על פי המבחן האובייקטיבי שנקבע כמבחן לפסילת שופט לפסול שופט כאשר ההערה שנחשף אליה מופנית כנגד הסנגור ולא כנגד הנאשם. לשופטת בית המשפט קמא מסור בנסיבות העניין שיקול הדעת אם לא ראוי "באופן מנהלי" להעביר את התיק לשופט אחר, מבחינת מראית פני הדברים.

בכפיפות לאמור הערעור נדחה.