ע"פ 6930/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בין המערער, קטין יליד חודש יולי 1992, לקטינה ילידת חודש אוגוסט 1993 (להלן: הקטינה), התקיים קשר רומנטי, עד שהופסק ביוזמת הקטינה ואמה (להלן: האם). המערער כעס על הקטינה, ובעקבות כך קשר בשנת 2008 עם שניים אחרים (להלן: "אושרי" ו"דניאל") לאיים על הקטינה ואמה במטרה לסחוט מהן כספים. הקושרים טלפנו לקורבנות ודרשו כי הקטינה לא תצא מביתה, והוסיפו והזהירו

כי אם תפנה האם למשטרה, " היא לא תראה את בתה ". המערער וחבריו דרשו מהאם סכום של 10,000 ש"ח, וכדי להבהיר את משמעות איומיהם, הצית אלמוני, בתאריך 29.7.08, את מכוניתה של האם שחנתה ליד ביתה. באותו יום התקשרו המערער ואושרי לאם והודיעו כי מלכתחילה היתה כוונתם להשליך לעבר ביתה רימוני יד, אולם לבסוף החליטו להסתפק בשריפת המכונית, בהנחה שתמלא אחר דרישתם. בתאריך 31.7.08 הגיע דניאל לביתה של המתלוננת, קיבל את הכסף שדרשה החבורה לידיו, והודיע בטלפון למערער ואושרי כי משימתו הושלמה. בעקבות כך הודיע דניאל בשמו של אושרי כי מעתה לא יאונה לקטינה ולאם כל רע. זמן קצר לאחר זאת נעצר דניאל כאשר הכסף בידו.

2.

בתום שמיעת עדותה של האם, הודו אושרי ודניאל במעורבותם בפרשה, ולאחר הרשעתם נדונו ל-24 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, וכל אחד מהם חויב בתשלום פיצוי בסכום של 7500 ש"ח. בחודש אפריל 2009 חזר בו גם המערער מכפירתו, הודה בעובדות שיוחסו לו, ולאחר הגשתו של תסקיר מבחן הורשע בעבירות של קשירת קשר לפשע, סחיטה באיומים והצתה. בהמשך נגזר עונשו של המערער, שרכיביו היו זהים לאלה שהושתו על אושרי ודניאל. כמו כן הופעלו שני מאסרים על-תנאי שעמדו נגדו, האחד בן 6 חודשים והאחר בן 12 חודשים, חלקם בחופף וחלקם

במצטבר,

כך שתקופת המאסר הכוללת הועמדה על 30 חודשים.

3.

הערעור שבפנינו עוסק בהשגות המערער כנגד גזר-הדין. נטען, כי לא היה מקום להשוות את עונשו לזה של חבריו, הואיל וחלקו בעבירות הוגדר כ"קטן ביותר". עוד נטען, כי העונש לא הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער – קטין ששליחתו למאסר ממושך עלולה לסכל את שיקומו, ואשר ביקש להודות בשלב מוקדם יותר אולם נמנע מכך בלחץ הוריו. לבסוף, נטען שאחד מעונשי המאסר על-תנאי שהופעלו, כבר הופעל בתיק אחר, ובאשר למאסר המותנה השני, לא היה נכון להפעילו במצטבר.

4.

אין בידינו להקל בעונשו של המערער. חרף גילו הצעיר הוא חטא בעבירות שלא היו מביישות גם עבריינים מבוגרים ובעלי וותק גדול משלו. בעקבות מחשבה ותכנון הפכו הוא וחבריו את חייהן של הקטינה ואמה לסיוט מתמשך, תוך שהם דורשים לקבל לידם סכום נכבד, ואת דבריהם הם מתבלים באיומים שאינם משתמעים לשני פנים. אותם איומים לבשו צורה מוחשית ביותר בהצתת מכוניתה של האם, ומותר להניח כי על הקטינה ואמה עברו ימים לא מעטים של חרדה.

אכן, המערער הנו קטין, אולם כזה שכבר התנסה בביצוען של עבירות מגוונות, עליהן נדון גם למאסר ממש. נראה אפוא כי המערער מתקשה לשנות את אורחותיו, ואין לך ראיה טובה יותר לכך מאשר העובדה כי מתוך כתלי הכלא הוא קשר וביצע באמצעות חבריו את מעשה הסחיטה, אף שאותה שעה עמדו נגדו עונשי מאסר על-תנאי.

באשר להפעלתו של המאסר על-תנאי מתיק 690/05 של בית משפט לנוער ברחובות - הוא אכן הופעל בתיק אחר בחודש נובמבר 2008, ועל כן, הפעלתו בפרשה הנוכחית, בטלה. ברם, נותר המאסר המותנה האחר, בן 12 החודשים, בר-הפעלה, ולא ראינו מדוע בנסיבותיו של המערער יש מקום להפעיל את כולו בחופף. עם זאת, ומאחר ובית המשפט המחוזי גילה את דעתו שהוא מבקש להפעיל את המאסר המותנה כך שרק חלקו יהיה במצטבר ומרביתו בחופף, אנו קובעים כי מתוך אותו עונש (12 חודשים) יצטברו לעונש בתיק זה 4 חודשים, בעוד שביתרה ישא המערער בחופף. לפיכך, התוצאה היא שתקופת המאסר הכוללת בה ישא המערער עומדת על 28 חודשים.

למעט השינוי האמור בעונש, הערעור נדחה.