ע"פ 6931/02 עיסאווי אבתסאם נ. מדינת ישראל

1.המערערת הורשעה בבית-המשפט המחוזי בירושלים על-פי הודאתה בעבירה של ניסיון לרצח ועונשה נגזר לחמש עשרה שנות מאסר לריצוי בפועל. הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת העונש.

המתלונן, אלכס ליברזון (להלן: "המתלונן" ), עבד כמאבטח בסניף המכירות של חברת בזק ברחוב סלאח א-דין בירושלים. ביום 24.10.2001 בשעות הצהרים דקרה המערערת את המתלונן פעמיים בחזהו בכוונה לגרום למותו וכן דקרה אותו דקירה נוספת בגבו ושתי דקירות בפניו, בעת שנאבק עימה. את מעשיה אלה ביצעה המערערת לאחר שקודם לכן, בשעות הבוקר, רכשה סכין מטבח משוננת שאורך להבה 13.5 ס"מ, במטרה לרצוח יהודי באשר הוא יהודי. כתוצאה מן הדקירות נפצע המתלונן באורח אנוש, והוא אושפז במחלקה לטיפול נמרץ ונזקק לניתוח בשל קרע של שלושה ס"מ בעליה הימנית בלבו וחתכים עמוקים נוספים.

בהודעת הערעור וכן בטיעוניו בפנינו ציין הסנגור כי המערערת מעורערת בנפשה, בהדגישו כי המעשה לא נעשה על רקע לאומני – אידיאולוגי, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, אלא על רקע אותן בעיות פסיכיאטריות שמהן סובלת המערערת לאורך שנים. עוד ציין הסנגור, כי המערערת ביצעה ניסיון אובדני קודם לאירוע נשוא האישום שבכאן וכי בחירת הקורבן היהודי נעשתה על ידה כסוג של התאבדות. לבסוף ציין הסנגור, כי המערערת מכה על חטא ומתייסרת בגין מה שעשתה, וכי בעלה וששת ילדיה הקטינים משלמים מחיר כבד ויום יומי על מעשיה.

2.העונש המרבי בגין עבירת ניסיון לרצח הינו 20 שנות מאסר, ובמקרה שלפנינו אך כפסע היה בין התוצאה, הקשה לעצמה, של מעשה הדקירות שביצעה המערערת ובין רצח ממש. יחד עם זאת, מצא בית-משפט קמא לנכון שלא למצות את הדין עם המערערת והביא בחשבון, לקולא, את נסיבותיה האישיות, את דבר היותה אם לילדים ואת החרטה הכנה שהביעה. לצערנו, הפכו מעשי דקירה על רקע לאומני דבר יום ביומו, כמעט ויש בהם כדי ליצור מציאות חיים קשה ולשבש את מהלך החיים התקין, באופן שאין להשלים עימו. לפיכך, איננו סבורים כי יש מקום להמתיק עוד מעונשה של המערערת, שאינו מן הקלים, אך מביא בחשבון את נסיבותיה האינדיווידואליות המיוחדות.

הערעור נדחה.

תשומת הלב של המחלקה לבריאות הנפש, במסגרת שירות בתי-הסוהר, מופנית לכך, שמן הראוי לבדוק את המערערת ולשקול את צרכיה הטיפוליים, ככל שיש כאלה, גם אם היא אינה פונה מיוזמתה לקבלת טיפול וזאת לנוכח הבעיות הנפשיות שמהן סבלה בעבר.