ע"פ 6932/09 נגאח אבו סבית נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את המערער בעבירות של יבוא סם מסוכן ובהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירות לפי סעיפים 7(א)+(ג) ו-13 לחוק העונשין. נטען, כי בתאריך 14.6.08 יצאו המערער ושלושה אחרים – חאלד אלעיד, מחמד אלטורי ומחמד אבו סבית לירדן, ובעת שהותם שם הסליק המערער חבילות המכילות סם מסוכן מסוג הרואין, במשקל כולל של כ- 2.8 ק"ג , בתוך קורות הרכב בו נסעו. באשר לשלושת הנוסעים האחרים, נטען כי הם היו מודעים למעשיו של המערער, אולם לא עשו דבר כדי למנוע זאת, ובכך עברו עבירה של אי-מניעת פשע לפי סעיף 262 לחוק העונשין.

2.

המערער וחבריו הודו בעובדות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן, ובגדרו של הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, עתרה המשיבה לגזור לחאלד אלעיד, מחמד אלטורי ומחמד אבו סבית ששה חודשי מאסר ומאסר על-תנאי, בעוד שבעניינו של המערער היו רשאים הצדדים לטעון כהבנתם. בית המשפט המחוזי אימץ את המלצת הצדדים בעניינם של שלושת הנאשמים האחרים, בעוד שהמערער נדון לשבע שנות מאסר ושלושים וששה חודשים מאסר על-תנאי.

3.

המערער משיג בפנינו על העונש שהושת עליו, ואת טענותיו ביסס על שניים: לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות, ולא קוים האיזון המתחייב בין העונש שהושת עליו לזה שהושת על הנאשמים האחרים בפרשה. לעניין אחרון זה ביקש בא-כוחו המלומד של המערער להרחיב את היריעה העובדתית, מתוך כוונה להסביר כי לשלושת הנוסעים ברכב היתה זיקה מעמיקה יותר לסם מאשר ידיעה סתמית ואי-מניעת פשע. ברם, לטענה זו אין בידינו ליתן משקל כלשהו, הואיל והמערער היה ער לפרטיו של הסכם הטיעון שגובש בעניינם של הנאשמים האחרים, כפי שהיה ער לכך שעבירת ייבוא הסם מיוחסת רק לו, וחרף זאת לא הקים קול מחאה ולא ביקש מבית המשפט לשמוע ראיות כדי לקבוע ממצאים אשר יתאימו לגרסתו. מהתנהלות זו מתבקשת מסקנה נוספת, לאמור, המערער, עובר להכרעת הדין, היה שותף לדעה כי כתב האישום משקף נאמנה את המצב העובדתי ביחס לחלקם של שותפיו בפרשה, ושלאלה לא היתה זיקה לעבירת ייבוא הסם.

בנסיבות אלו אין להקיש לעניינו של המערער דבר מן העונש שהושת על הנאשמים האחרים. ובאשר לעונשו של המערער גופו, אנו סבורים כי הוא הולם את חומרת מעשיו ואת השקפת הפסיקה לפיה על עבירות מסוג זה יש להגיב בגזירתו של מאסר ממושך.

נוכח האמור, הערעור נדחה.