ע"פ 6935/06 עלי גמוש נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הובא לדין באשמת ביצוען של עבירות אלימות כנגד אשתו (להלן: המתלוננת). בכתב-אישום מתוקן בעובדותיו הודה, נטען, כי בני הזוג היו נשואים במשך 8 שנים, עד שבשני אירועים בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2005, הוא תקף את המתלוננת ובאחד המקרים אף חנק אותה. בתאריך 23.10.05 ניתן צו הגנה שאסר על המערער להיכנס לדירת בני הזוג, אולם ימים ספורים בלבד לאחר מכן הוא הפר את הצו, כאשר ניגש אליה ודרש ממנה לשוחח עמו. הפרה נוספת של הצו ביצע המערער גם בתאריך 18.1.06, בשעת לילה מאוחרת. הוא חדר לדירתם של בני הזוג מבעד לחלון, נכנס לחדר השינה, ותקף את בת זוגו בכל חלקי גופה. המערער דרש ממנה שתמסור לידיו כספים שחסכו שניהם, ובעקבות כך הוא נטל ממנה 7500 יורו. אולם, המערער לא הסתפק בכך, והוסיף להכותה ואף איים עליה כי ישוב ויפגע בה. באירוע זה נגרמו למתלוננת חבלות של ממש, והיא נזקקה לטיפול רפואי.

המערער הודה בכל אלה במסגרת הסדר טיעון, ובעקבות כך הורשע בעבירות של תקיפת בת-זוג, הפרת הוראה חוקית, חבלה בנסיבות מחמירות ואיומים. בגדר הסדר טעון עתרה המשיבה לגזור לו 18 חודשי מאסר, בעוד שההגנה ביקשה להסתפק בתקופת המעצר בה היה נתון עד למתן גזר-הדין. כאן המקום להוסיף, כי הסכמתה של המשיבה להגביל את עתירתה לעונש, הותנתה בכך שהמערער יחתום על כל המסמכים הנוגעים להסדרי הממון שבינו למתלוננת, וכן על המסמכים שיאפשרו את התרת הנישואין של בני הזוג. כמו כן, חתם המערער על הסכמה כי יגורש מישראל מיד לאחר שיסיים לשאת בעונשו. בעקבות כל אלה, גזר בית המשפט המחוזי למערער 18 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי.

בערעור שבפנינו משיג המערער כנגד העונש שהושת עליו, ברם, לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה להושיט לו סעד. הוא חטא באלימות קשה ונמשכת כנגד בת-זוגו, ואף גרם לה חבלות. התנהגות זו, ששוב אינה נדירה במקומותינו, חייבת היתה לזכות בתגובה עונשית קשה, במיוחד נוכח העובדה שהמערער כבר חטא בעבר בתחום זה (בשנת 2001), ובית המשפט הלך אז לקראתו דרך ארוכה כאשר נמנע מלגזור לו מאסר בו ישא במתקן כליאה. הנה כי כן, המערער לא למד את לקחו, ואם בכך קץ הקץ על נישואיו, והוא אמור להיות מגורש מישראל, אין לו אלא להלין על עצמו. העונש שהושת על המערער אינו חמור כלל נוכח העבירות שביצע, נהפוך הוא, הוא נוטה לקולא, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.