ע"פ 6951/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

באחד מלילותיו של חודש פברואר 2006 דרש המערער מאשתו לקיים עמו יחסי מין, ומשסירבה החליט לכפות עליה את רצונו. הוא קשר את רגליה ואת ידיה מאחורי גבה, והפשיל את מכנסיה. כאשר התנגדה המתלוננת למעשיו, הוא הגיב על כך באגרופים ששלח לחלקי גופה השונים, ואף לחץ עם כרית על פניה. בדרך כלשהי הצליחה המתלוננת להימלט ממנו וניסתה להתקשר למשטרה, אולם הוא לא הרפה ממנה, נטל את הטלפון מידה ושב והכה אותה. כתוצאה מכל אלה נגרמו למתלוננת שברים בשתיים משיניה, שטפי דם ונפיחויות בחלקי גוף שונים.

בכל אלה הודה המערער, ובעקבות כך הורשע בעבירות של ניסיון למעשה מגונה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות. בהמשך דן אותו בית המשפט המחוזי לחמש וחצי שנות מאסר ושמונה עשר חודשים מאסר על-תנאי.

בערעור המופנה כנגד העונש נטען, כי בית המשפט גזר למערער מאסר העולה על זה שהמשיבה עתרה לו. ואכן מעיון בעמ' 2 של פרוטוקול הדיון מיום 15.3.06 עולה, כי באת-כוח המשיבה הצהירה בזו הלשון: "ההסדר לעונש הוא שאנו נגביל עצמנו למאסר של 3 וחצי שנים בפועל ומאסר מותנה. הסנגור יטען חופשי".

בית המשפט המחוזי לא התייחס בגזר-דינו לעתירתה האמורה של המשיבה, ואפשר שהדבר נעלם מעיניו. לפיכך, ועל דעת המשיבה, אנו מקבלים את הערעור, ובהעדר נימוק להחמיר עם המערער יותר ממה שנתבקש, אנו מעמידים את תקופת מאסרו בפועל על שלוש וחצי שנים ממנה ינוכו ימי מעצרו. יתר חלקי גזר-דינו של בית משפט קמא – יוותרו על כנם.