ע"פ 6970/97 יוסי שבת נ. מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי

בתל-אביב-יפו מיום 12.11.97 בת.פ. 201/96

שניתן על ידי כבוד השופט א' פריש

תאריך הישיבה: ז' בשבט תשנ"ח (3.2.98).

בשם המערער: עו"ד לי-און בן-אדוה

בשם המשיבה: עו"ד אלון אינפלד

בשם שרות המבחן: גב' זהבה מור

פ ס ק - ד י ן

המערער הורשע בארבע עבירות של מסחר ברכב גנוב, לפי סעיף 413יא לחוק העונשין. נגזרו עליו שנת מאסר בפועל ושנת מאסר על-תנאי. הערעור מופנה כנגד ההרשעה בדין וכנגד חומרת העונש.

הסניגור חזר בפנינו על טענת המערער לפני בית המשפט קמא, כי המערער אך חשד (אולם לא ידע) שהמכוניות אשר השתתף במכירתן אכן נגנבו. בטענה זו אין מאומה. בית המשפט המחוזי התייחס אליה בהכרעת הדין ודחה אותה. הכרעתו התבססה על ראיות מוצקות, בכללן הודיית המערער בשלב החקירה, ובהכרעה זו אין יסוד להתערב.

לחלופין טען הסניגור, כי המערער אך תיווך בין גונבי המכוניות, שביקשו למכרן, לבין רוכשים שהמערער יצר עימם את הקשר; וכי על חלקו בעיסקאות ניתן היה להרשיעו רק בסיוע למסחר ברכב גנוב אך לא בביצוע העבירה גופה כמבצע עיקרי. סעיף 413יא מורה כי עובר העבירה של מסחר ברכב גנוב הוא "העוסק ביודעין במכירה, בקניה, בפירוק או בהרכבה של רכב גנוב". בפרשתנו איננו צריכים להכריע בשאלה אם תיווך למסחר ברכב גנוב כלול בגדר האיסור הפלילי המוגדר בסעיף 413יא, שכן בדקנו ומצאנו כי מעורבותו של המערער בביצוע העיסקאות הפליליות, שהיתה יותר עמוקה ממעורבותו של מתווך, בוודאי מקיימת את יסוד העיסוק במכירת רכב גנוב.

התוצאה היא שדין הערעור על ההרשעה להידחות. אף בעונש שנגזר על המערער איננו רואים עילה להתערב. אכן נכון הדבר שלחובת המערער אין הרשעות קודמות משמעותיות ושנסיבותיו המשפחתיות הן קשות, וברי לנו כי עונש המאסר הממשי שהושת עליו יכביד מאוד גם על אשתו וילדיו. למרות זאת - וחרף המלצתו של שירות המבחן - סבורים אנו כי בהתחשב במהות העבירות בהן הורשע המערער, והתוצאות הקשות הנגרמות לכלל הציבור כתוצאה מביצוע עבירות מסוג זה, צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי בכגון דא אין מנוס מהשתת מאסר ממשי. יצוין שבקביעת משך המאסר הביא בית המשפט בחשבון את כל הנסיבות לקולא.

התוצאה היא שהערעור על כל חלקיו נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו, במדור הפלילי של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, לא יאוחר מיום 4.3.98 שעה 10:00.