ע"פ 6971/07 שוקי אסור נ. מדינת ישראל

הערעור שבפניי עניינו החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ג' נויטל), לפיה נדחתה בקשתו של המערער לעכב ביצועו של גזר הדין בעניינו עד לשמיעת הערעור שהגיש.

1.

המערער, בן 39, יחד עם 3 שותפים תכננו לפרוץ לבית עסק (להלן: העסק ) ולגנוב ציוד שנמצא במקום. לשם כך התארגנו בשעת לילה מאוחרת, נסעו ב- 2 רכבים למקום העסק, ופרצו אליו על ידי תלישת שער הפח ופתיחת כנפי דלת הזכוכית באמצעות מכשיר חד. לאחר שנכנסו לעסק ניסו לגנוב ממנו 3 מעבים של חדר קירור, מיכל עיבוי נוסף וכלי עבודה. ברם, הם נתפסו, והרכוש הושב לבעליו.

2.

בעקבות הסדר טיעון אליו הגיעו המערער ושותפיו עם המשיבה, והודייתם בעובדות כתב האישום המתוקן, הרשיעם בית משפט השלום (כבוד השופטת ל' ברודי) בהסגת גבול, בהיזק לרכוש במזיד ובניסיון גניבה. מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המערער עולה כי הוא מאופיין בדפוסי חשיבה והתנהגות עבריינית, וכי הגם שחזר והביע מוטיבציה מילולית לשינוי אורחות חייו,

הוא לא נוקט בפועל צעדים למימוש השינוי. בהתחשב בתסקיר, ונוכח עברו הפלילי העשיר של המערער, גזר עליו בית המשפט עונש מאסר בפועל של 7 חודשים. כן, הורה בית המשפט על הפעלת מאסר על תנאי בן 10 חודשים שהוטל על המערער בת"פ 5975/05, שמתוכו ירצה 6 חודשי מאסר בפועל במצטבר לתקופת המאסר האמורה. סך הכל הושתו, אפוא, על המערער 13 חודשי מאסר בפועל. לבקשת המערער, עיכב בית משפט השלום את ביצוע עונש המאסר בשבועיים לצורכי התארגנות, בכפוף להפקדת ערבויות.

3.

על גזר הדין של בית משפט השלום, הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי. בד בבד עם הגשת הערעור הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. בהחלטתו התייחס בית המשפט לסיכוייו הנמוכים של הערעור, נוכח הסדר הטיעון ועברו הפלילי של המערער. כן, התחשב בית המשפט בתסקיר שירות המבחן, ממנו עלה כי המערער נוקט בגישה מניפולטיבית ומסירת אחריות. אף נסיבות חייו של המערער, וביניהן העובדה כי הוא אב לילדה רכה בשנים המתגוררת בשנה האחרונה בבית סבתה, לא הובילו את בית המשפט המחוזי לקבל את הבקשה, והוא החליט לדחותה.

4.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא שלא התייחס למאמצים שהוא עושה במטרה להיוותר נקי מסמים - צריכת תחליף סם בצורה מסודרת ; מסירת דגימות שתן ; רישום למרכז לטיפול בנפגעי סמים. לדבריו, אם בסופו של דבר יתקבל ערעורו, הנזק שיגרם לתהליך שיקומו של המערער, אם יחל לרצות עתה את העונש, עלול להיות חמור. המערער מוסיף וטוען כי גם תקופת המאסר הקצרה שהושתה עליו תומכת בקבלת הבקשה. עוד הוא טוען, כי סיכויי הערעור בבית המשפט המחוזי אינם נמוכים, ומכל מקום, דחיית הבקשה עלולה לפגוע בזכות היסוד שלו למיצוי הערעור. לדבריו, גם נסיבות חייו מצדיקות את עיכוב הביצוע, וביניהן: מצבו הרפואי ; עבודתו לפרנסתו ; טיפולו באמו החולה ובבתו הנמצאת בחזקתו.

5.

לטענת המדינה, משמעות עיכוב הביצוע בעניינו היא דחיית הקץ. לטענתה אין הצדקה לעכב את ביצוע העונש לאור העובדה שמדובר בערעור על גזר הדין בלבד, ובהתחשב בעברו הפלילי העשיר של המערער וסיכויי הערעור שאינם גדולים. מוסיפה וטוענת המדינה כי בתו הקטינה של המערער אינה יכולה לשמש כ"כרטיס יציאה" מן הכלא.

6.

הכלל הוא כי יש להחל בריצוי העונש מיד עם מתן גזר הדין ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב ביצועו של עונש מאסר. ברם, הגישה לפיה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן יעוכב ביצועו של עונש מאסר אינה עומדת עוד. על בית המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי שבאכיפה מיידית של גזר הדין ובין שיקולים הנוגעים לנידון וביניהם: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, תקופת המאסר שהושתה על הנידון, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, עברו הפלילי של הנידון והתנהגותו במהלך המשפט ונסיבותיו האישיות (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (1999)).

7.

אקדים ואומר כי בחינת מכלול הנסיבות בענייננו של המערער, ואיזון בין האינטרסים והשיקולים העומדים על הפרק, הובילו אותי למסקנה, אם כי לא בלב שלם, כי יש לקבל את הערעור, ולעכב את ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער. עניין לנו בעבריין חוזר, "שאגר בתרמילו" הרשעות רבות שאף הובילו לא פעם למאסרו. דומה, כי יש בדבר כדי להעיד על המסוכנות הטמונה במערער, ועל הזלזול שהוא מפגין בהוראות החוק. כמו כן, סיכוייו של הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, אינם נחזים להיות גבוהים. לפיכך, מורה לכאורה האינטרס הציבורי על דחיית הבקשה (ראו למשל: ע"פ 6043/05 חתוכה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.6.05)).

יחד עם זאת, מן העבר השני עומדים שיקולים כבדי משקל המטים את הכף לטובת אינטרס הפרט. וקבלת הבקשה נראה כי העבירות בהן הורשע המערער אינן ממוקמות בראש הסולם מבחינת חומרתן ונכון גם, כבר לא פעם עוכב עונשם של עבריינים שהורשעו בעבירות חמורות אף יותר (ראו למשל: ע"פ 1150/07 נהרי הלוי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.3.07)). בנוסף, על המערער הושתה תקופת מאסר קצרה יחסית, ומתעורר החשש כי אם יחל בריצוי עונשו כעת, יתייתר הערעור בטרם ישמע, ותיפגע זכותו למיצוי הליכים (ראו למשל: ע"פ 4223/07

פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם 22.5.07)). אף הנסיבות הקשות האופפות את חייו של המערער, לרבות הצורך לטפל בביתו הקטינה שננטשה על ידי אמא והבעת נכונותו להשתקם, כמו גם העובדה שעונשו עוכב בעבר והוא לא הפר את תנאי השחרור והתייצב לדיונים כנדרש, מחזקות את התוצאה אליה הגעתי.

לאור האמור, אני מקבלת את הערעור ומורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער עד למתן הכרעה בערעור בבית המשפט המחוזי ועד להחלטה אחרת. זאת בכפוף לתנאים ולהפקדת הערבויות, כפי שנקבעו בבית המשפט קמא.