ע"פ 6976/06 סאמי בדר נ. מדינת ישראל

בית המשפט לתעבורה הרשיע את המערער בחודש ספטמבר 2005 בעבירת תעבורה אותה ביצע, על פי הנטען, בחודש פברואר של אותה שנה. הדיון בעניינו התקיים בהעדרו, ובדיעבד נימק המערער את העדרו בכך שדו"ח העבירה אבד ומועד הדיון נשמט מזיכרונו.

בחודש יוני 2006 הגיש המערער לבית המשפט לתעבורה בקשה לביטול פסק הדין, ובקשתו נדחתה. על כך הוא הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובו טען, בין היתר, כי הערכאה הדיונית לא התייחסה בהחלטתה לסיכויי ההגנה. בית המשפט המחוזי התבקש לעכב את ביצוע העונש, ומשלא נעתר לכך הוגש הערעור שבפני.

לא מצאתי מקום או עילה להושיט למערער סעד. הוא זומן כדין להתייצב בפני בית המשפט לתעבורה, ומחמת מה שמסתמן כרשלנותו, הוא לא עשה זאת. בנסיבות אלו לא נמנע מהמערער יומו בבית המשפט, הואיל והוא בחזקת מי שמחל על זכותו זו. לעניין זה אוסיף, כי מתוך גיליון הרשעותיו הקודמת של המערער עולה, כי לחובתו 55 עבירות תעבורה, ועל 21 מתוכן הוא נשפט בהעדרו, ללמדך שאין זה מקרה חריג שהמערער אינו מטריח את עצמו לבית המשפט. כך או כך, את אשר החסיר בית המשפט לתעבורה השלים בית המשפט המחוזי, אשר קבע בהתייחסו להגנת המערער, כי לא שוכנע בדבר סיכויו של הערעור.

נוכח כל אלה לא מצאתי, כאמור, עילה למתן סעד למערער, ולפיכך בקשתו נדחית.