ע"פ 6977/13 אברהם פרל נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה שרונים

1.

לפניי שני ערעורים על החלטותיו של בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת

ח' קיציס ) מיום 8.10.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בת"ב 52975-03-11 ומיום 13.10.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בחע"מ 10656/04. בשל הדימיון הרב בנסיבותיהם של הערעורים, החלטתי לדון בהם במשותף.

2.

עו"ד קיציס, בן זוגה של כבוד השופטת, סיפק שירותים משפטיים לאיגוד ערים שירותי כבאות באיזור נתניה (להלן – האיגוד ) עד לחודש פברואר 2013. אז התפרק האיגוד בהתאם להוראות חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב-2012. לדברי המערערים, כספים

המגיעים לידי המשיבות, הועדות המקומיות לתכנון ובניה "חוף השרון" ו"שרונים", ובכלל זאת קנסות המוטלים בהליכים משפטיים, מממנים חלק מפעילות המועצות האיזוריות חוף השרון ואבן יהודה בהתאמה. תקציב האיגוד, אשר שילם את שכרו של עו"ד קיציס, התבסס על כספים המשולמים על ידי מועצות אלו (ועל ידי מועצות נוספות) להן האיגוד סיפק את שירותיו. לשיטת המערערים, מצב זה מייצר חשש ממשי לניגוד עניינים ולפגיעה במראית פני הצדק.

בנוסף, המערער בע"פ 6977/13 מפנה להחלטת בית המשפט מיום 30.9.2013 לדון בבקשת המשיבה לפי פקודת ביזיון בית משפט (להלן – הפקודה ). זאת, בניגוד לעמדת המערער לפיה קיים סעד חלופי כך שהמשיבה יכולה להגיש נגדו כתב אישום חדש, ולכן אין לדון בבקשה לפי הפקודה. בית המשפט דחה את עמדת המערער וקבע כי "בנסיבות בהן מ דובר

בשימוש חורג של עשרות בשנים הרי נקיטת דרך מהירה ותקיפה להפסקת השימוש באמצעות הליכי ביזיון הינה הפתרון המיטבי". מלשון ההחלטה, טוען המערער, ניתן להסיק כי בית המשפט חרץ את גורלו של המערער עוד טרם הוכרע דינו בבקשה לגופה.

3.

בית המשפט דחה את בקשות הפסלות בהחלטתו מיום 8.10.2013 בת"ב 52975-03-11 ובהחלטתו מיום 13.10.2013 בחע"מ 10656/04. בית המשפט ציין כי מיום שפורק האיגוד אין לעו"ד קיציס קשרי עבודה עם רשות הכבאות. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי אין כל קשר בין פעילותו של האיגוד להליכים השונים, העוסקים האחד, בכתב אישום בעבירה לפי חוק התכנון והבניה, והשני, באי קיומו של צו שיפוטי. בית המשפט ציין כי לא עלתה כל טענה בדבר מעורבותו של עו"ד קיציס בעניינם של מי מהמערערים. לפיכך, בית המשפט קבע כי אין יסוד לטענה ולפיה יש פגיעה במראית פני הצדק ולא קם חשש לגיבוש דעה קדומה.

לעניין החלטתו מיום 30.9.2013 פירט בית המשפט כי המשיבה הגישה בקשה על פי הפקודה בה נטען כי המערער אינו ממלא אחר צו בית המשפט להפסקת השימוש החורג. המערער טען כי יש לדחות את הבקשה משום שקיים אמצעי חלופי והוא הגשת כתב אישום חדש. החלטת בית המשפט מיום 30.9.2013 התייחסה לטענה זו בלבד. שאלת השימוש החורג הוכרעה במסגרת הכרעת הדין שלגביה הוגשה בקשת הביזיון. לפיכך, בית המשפט קבע כי אין מ דובר

בדעה קדומה או פסולה, שכן לא נקבע כל ממצא בשאלה האם אכן הופר הצו והאם יש מקום לאוכפו בהליכי ביזיון בית המשפט. על החלטות אלו הוגש הערעור שלפניי.

4.

דין הערעורים להידחות. סעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 קובע כי שופט לא ישב בדין במקרים שבהם יש לבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט עניין כספי ממשי בהליך או בתוצאותיו. בניגוד לסעיף 77א(א), אשר בוחן אם הנסיבות מקימות חשש ממשי למשוא פנים, סעיף זה מקים חזקה חלוטה ולפיה כאשר לשופט יש אינטרס כספי בהליך, נוצר פגם באובייקטיביות השיפוטית. לצורך דיני הפסלות, יש לראות אינטרס כספי ככל אבדן או רווח של כסף או שווה כסף בעקבות ההליך (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 209-202 (2006, להלן – מרזל ) ). ואולם, בדומה לדרישת סעיף 77א(א), נדרש כי העניין הכספי בהליך או בתוצאותיו יהיה ממשי . הלכה היא כי פרשנות הביטוי "עניין כספי ממשי" תיעשה על פי מבחן החשש הממשי למשוא פנים. לא כל נגיעה כספית או חפצית של שופט צריכה להוביל לפסלותו המיידית בהתעלם משיעורה ומהאפשרות כי תוביל ליצירתו של משוא פנים. כך לדוגמה, בית המשפט קבע כי קיומו של קשר חד פעמי ואקראי בין בן זוגה של שופטת לבין בעל דין אינו מקים חשש למשוא פנים, זאת להבדיל מקשר קבוע ורציף ביניהם (ע"פ 10360/02 בן אברהם נ' מדינת ישראל (21.1.2013); ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(3) 608, 623-622 (1994)).

בענייננו, אין בסיס לטענה כי קיים לעו"ד קיציס עניין כספי בהליכים או בתוצאותיהם. לא כל שכן עניין כספי ממשי בהליכים, אשר מייצר חשש למשוא פנים מצידה של כבוד השופטת. ראשית, כיום עו"ד קיציס אינו מספק עוד שירותים משפטיים לאיגוד. שנית, האיגוד היה תאגיד נפרד מן המשיבות. שלישית, האיגוד התפרק לפני מספר חודשים. רביעית, גם במועד העסקתו על ידי האיגוד, עו"ד קיציס לא הועסק ישירות על ידי המשיבות ולא נטען כי שכרו הושפע משינויים במצבן הכלכלי של המשיבות. לבסוף, המערערים לא הצביעו על כל אפשרות כי תוצאותיהם של ההליכים המשפטיים ישפיעו על גובה שכרו של עו"ד קיציס. במצב זה, לא ניתן להצביע על עניין כספי ממשי "בהליך או בתוצאותיו" ובהתאם, אף לא על "חשש ממשי למשוא פנים". למעשה, לשיטתם של המערערים יהיה שופט מנוע מלדון בכל הליך כספי הנוגע לרשויות המדינה, מקום שבו קרוב משפחתו מועסק על ידי הרשויות או על ידי תאגיד המקבל תקציב כלשהו מן הרשויות, גם אם עבודתו ושכרו של הקרוב אינם מושפעים כלל מהנושא הנדון בפניו. זו טענה מרחיקת לכת שאין לקבלה. לא ניתן לטעון כי בכל המקרים הללו קם עניין כספי ממשי לשופט או לקרוב משפחתו בהליך או בתוצאותיו.

5.

בנוסף, סבורני כי גם אין בהתבטאויות בית המשפט בהחלטתו מיום 30.9.2013 כדי להעיד על כך שקיים חשש ממשי למשוא פנים. את קיום החשש שמא דעת בית המשפט ננעלה ללא אפשרות לשינוי ושכנוע, יש לבחון לפי משמעותם של הדברים והקשרם בנסיבות העניין (למשל, ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל , בפיסקה 7 (19.4.2005); מרזל , בעמוד 194). במקרה דנא, עצם קיומו של שימוש חורג מתמשך הוכרע בפסק דינו של בית המשפט, עליו הוגשה הבקשה לפי הפקודה. התבטאויותיו של בית המשפט בהחלטתו אינן מעידות על כך שדעתו ננעלה לגבי השאלות האם הצו הופר והאם יש לאוכפו, הן השאלות בהן נתבקש בית המשפט להכריע.

6.

לפיכך, הערעורים נידחים מבלי שהמשיבות נתבקשו להגיב. יש לקוות שבית משפט השלום ידון בבקשת הביזיון במועד שנקבע – 22.10.2013.