ע"פ 700/06 אסמאעיל אבורקייק נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע הוגש כתב-אישום בו נטען, כי בתאריך 18.6.05, בשעת לילה מאוחרת, נהג המערער רכב שלא היה מורשה בנסיעה, ושוטרים שהבחינו בו דרשו ממנו לעצור. המערער לא ציית להוראה זו, ונמלט בנסיעה מהירה תוך שהוא עוקף רכבים בצורה מסוכנת. בשלב כלשהו עצר המערער את רכבו ונמלט רגלית.

בתאריך י"א בכסלו תשס"ו (12.12.05), ושעה שהמערער היה מיוצג על-ידי סנגורית, הוצג בפני בית-משפט קמא הסכם טיעון, מכוחו עתרו שני הצדדים לגזור למערער 3 שנות מאסר, מאסר על-תנאי, וארבע שנות פסילה שתחילת מניינן מיום מתן גזר-הדין. בית-המשפט המחוזי אימץ הסדר זה.

2.מאז ניתן פסק-הדין בעניינו של המערער, הוא שכר את שרותיו של עו"ד ח' קאזיס, שבערעור בפנינו טען כי שולחו הורשע בהליך לא תקין, בו היה כרוך עיוות דין. להשקפת עו"ד קאזיס, באת-כוחו הקודמת של המערער " היתה חייבת לנהל התיק ולא להודות בעסקת טיעון מבחינת חומר הראיות " ( כלשון הודעת הערעור ), והיה עליה להתמיד בטענה לפיה המערער לא היה כלל בזירת העבירה. עוד הוסיף עו"ד קאזיס וטען, כי המערער שודל על-ידי סנגוריתו הקודמת להודות במעשה שלא עשה, בכך שנאמר לו כי אם לא יודה וינהל את משפטו הוא עלול להיאסר למשך חמש שנים.

להודעת הערעור צרף בא-כוח המערער תצהיר מפיהם של שולחו ואמו, אך הוא לא טרח לפנות לסנגורית הקודמת כדי לקבל את תגובתה לטענות הקשות שהוטחו בה. בתגובה לבקשתה של באת-כוח המשיבה לקבל את תגובתה של עורכת הדין, טען עו"ד קאזיס (בלשונו): " מה התועלת שתצמח מפניה לעו"ד ב"כ הקודמת, היא בודאי תגיד שזה היה שיקול הדעת שלה ו/או עצה בלבד למערער ". תגובה זו של עו"ד קאזיס אינה מדויקת, הואיל ועיון בפרוטוקול הדיון של בית-המשפט המחוזי מלמד, כי ההחלטות על דרך ניהול התיק לא התקבלו על ידי הסנגורית בלבד, אלא תוך מעורבותו של המערער עצמו. וכך לדוגמה, לאחר שהתובעת הבהירה כי היא עתידה לעתור למאסר בפועל של מספר שנים, לא נשמעה מפיו של המערער מחאה כלשהי או טענה לחפותו. נהפוך הוא, בתשובה לבית המשפט נרשמו מפיו הדברים הבאים שאינם טעונים פרשנות: " אני מודה בעובדות המיוחסות לי בכתב-האישום המתוקן. אני יודע שבית-המשפט אינו כבול לעסקאות שבין הצדדים וכי במקרה שבית המשפט לא יקבל את הסדר הטיעון, התביעה לא תהיה מחויבת לעמדתה בערעור ". בנסיבות אלו אנו מתקשים לקבוע כי הודאת המערער ניתנה מתוך הטעייה, טעות או אי-הבנת הנסיבות, וממילא אין להצביע על פגם שנפל בה (השוו ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577, 621).

3.לא נעלמה מעינינו גרסתו של המערער לפיה לא נהג כלל ברכב שהיה מעורב באירוע בו דן כתב-האישום, אולם, בפניו היתה פתוחה הדרך לנהל את המשפט כהבנתו, אף אם הדבר היה כרוך בשכירת שרותיו של סנגור אחר. ועובדה היא כי המערער לא נהג כך, ואף שהיה ער לתוצאתו של ההליך שהתקיים בעניינו (מאסר לשלוש שנים), הוא בחר להתמיד בהודייתו ולא ביקש להתיר לו לחזור ממנה. כך או כך, להשקפתנו, היה חייב עו"ד קאזיס לפנות, ומראש, לסנגורית הקודמת ולבקש את תגובתה לגרסתו של המערער, שהרי יש בטענות שהועלו נגדה משום הטלת דופי בכישוריה המקצועיים ובנאמנותה לעניינו של הלקוח, ואין כמו שני אלה כדי לפגוע בשמו הטוב של עורך-דין. משעו"ד קאזיס לא עשה זאת, שוב אין מנוס מהמסקנה כי בהשגותיו של המערער כנגד הרשעתו אין ממש, ולמצער אין בה כדי להצביע על "נימוקים מיוחדים" להתיר לו לחזור מהודייתו, כדרישת סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.

ש ו פ ט

השופט א' רובינשטיין :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ד' חשין :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' א' לוי.