ע"פ 7008/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 17.6.06 נפגשה המתלוננת, עובדת זרה ממולדובה, עם המערער, ולאחר שלגמו קפה בצוותא הם הלכו לדירתו. בדירה הוסיפו השניים ולגמו משקה משכר, ומשהפילה המתלוננת בשגגה את כוסה, הגיב המערער באלימות – הוא דחף אותה, אחז בכוח בצווארה והחל לחנוק אותה. בהמשך, הורה המערער למתלוננת להתפשט ולהתקלח, ואף שהבהירה לו כי היא אינה מסכימה לקיים עמו יחסי מין, הוא לא הרפה ממנה. גם במקלחת הוסיף המערער לנהוג בה באלימות, הפילה לרצפה ולבסוף גרר אותה ברגליה לחדר השינה, שם אנס אותה וביצע בה מעשה סדום.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של אינוס, מעשה סדום ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. מכוח הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, עתרה המשיבה לגזור למערער 10 שנות מאסר, בעוד שההגנה ביקשה שהעונש לא יעלה על 42 חודשים. בסופו של יום דן בית המשפט את המערער ל-9 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 5,000 ש"ח.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש. נטען כי בית משפט קמא החמיר עם המערער, מאחר ולא נתן משקל הולם לכל אחד מאלה: המערער הנו אזרח רומני, אב לשלושה ילדים, שנפגע בישראל בשנת 2003 כתוצאה מפעולת איבה; המתלוננת הגיעה לביתו של המערער מרצונה, שם הם לגמו משקאות משכרים, ואת מעשי העבירה ביצע המערער כשהוא בגילופין; המתלוננת מעדה במקלחת עקב איבוד שיווי משקל והתעלפה, והמערער שפך עליה מים כדי להעירה ( לעניין זה נעיר, כי טיעון זה מנוגד לאמור בסעיף 4 של כתב-האישום בו הודה המערער! ); לאחר מעשה ליווה המערער את המתלוננת לתחנת האוטובוס, ומסר לה כסף לנסיעה ואת מספר הטלפון שלו; המערער נטל אחריות מלאה על מעשיו והביע חרטה; המערער הינו בודד בישראל, ועל כן אינו זוכה לחופשות ואף לא לביקורים; לבסוף, נטען כי לא נשקפת מהמערער סכנה.

לא מצאנו בכל אלה עילה להתערב בעונש. המערער כפה את עצמו על אישה שהבהירה לו כי היא אינה רוצה במגע אינטימי עמו, והוא עשה זאת תוך שימוש באלימות רבה שנועדה להתגבר על התנגדותה. אפשר שלהתנהגות זו של המערער תרמה העובדה שהוא לגם משקאות משכרים, אולם הוא היה פיכח דיו כדי להבין את הפסול שבמעשיו, ובעיקר את סירובה של המתלוננת לקיים עמו יחסי קרבה. הנה כי כן, בפנינו מי שביצע עבירות מין קשות תוך שימוש בכוח רב, ובנסיבות אלו ונוכח העובדה שהעונש לא חרג מגדרו של הסכם הטיעון, לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה לשנות מגזר הדין.

הערעור נדחה.