ע"פ 7013/10 רפאל גולדברג נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של שוד ונהיגה בפסילה ובשכרות. על כך הוא נדון לארבע שנות מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם פיצוי בסכום של 10,000 ש"ח. כמו כן, נפסל המערער מנהיגה במשך 5 שנים, והופעל מאסר מותנה בן 7 חודשים שעמד נגדו, מחציתו במצטבר.

המערער מבקש כי נקל בעונשו, ואלה טעמיו: הוא גדל בתנאי מצוקה קשים; לעבירות לא קדם תכנון, וגרמה להן שתייה מופרזת של אלכוהול; אכן, הוא נשא בעבר במאסר, אולם בעקבות כך לא נמצא גוף טיפולי שיסייע לו לעלות על דרך המלך; לבסוף, נטען כי העונש שהושת על המערער חורג מרמת הענישה הנוהגת.

אין בידינו לסייע בידי המערער, בעיקר מחמת המעשים הקשים שיוחסו לו. לאחר שלגם כמות גדולה של משקה משכר, הוא תקף אשה שהתכוונה לעלות לרכבה, הפיל אותה לרצפה וגרם לה נזק. לאחר כל אלה הוא נכנס לרכב והחל נוהג בו, עד ששוטרים הבחינו בו והורו לו לעצור. אולם, המערער לא ציית להם ונמלט בנסיעה מהירה במהלכה חצה מספר צמתים בהם דלק אור אדום ברמזור. לבסוף, התנגש המערער באי-תנועה, וכאשר נמלט רגלית נטל עמו את ארנקה של בעלת הרכב שהכיל 3500 ש"ח ו-200 דולר.

עינינו הרואות כי מדובר במי שבצע עבירות חמורות, בהן היתה גלומה חוצפה לא מבוטלת, אי-ציות לשוטרים, וסיכון ממשי של נוסעים בכלי רכב שלרוע מזלם נקלעו לדרכו. על התנהגות מסוג זה היה מצווה בית המשפט המחוזי להגיב ביד קשה, ולא מצאנו כי החמיר עם המערער מעבר למידה המתחייבת.

הערעור נדחה.