ע"פ 7013/98 מוחמד סחניני נ. מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי

בחיפה מיום 1.9.98 בת.פ. 233/95

שניתן על ידי כבוד השופט ע' גרשון

תאריך הישיבה: י' בתמוז תשנ"ט (24.6.99)

בשם המערערים: עו"ד משה גלעד ועו"ד מיכאל כרמל

בשם המשיבה: עו"ד אפרת ברזילי

פסק - דין

השופט מ' אילן

שני המערערים הובאו לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה, יחד עם נאשם נוסף בשם שריף שאמי, שאיננו צד לערעור זה, בעבירות של החזקת סם מסוכן ללא היתר חוקי וסחר בסם. העובדות, כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, הן, שבשעת לילה מאוחרת (קרוב ל- 01:00 בלילה) ב21.11.95-, נראתה מכונית טנדר פיוריני אדומה ממתינה בצומת טל-אל. זמן קצר לאחר מכן הגיע לאותו צומת טנדר פיג'ו, נהוג בידי שריף שאמי, כשלידו יושב המערער מס' 2 - אמיר מסאעדה. התברר לאחר מכן, שנהגו של הטנדר פיוריני הוא מחמד סחניני, המכונה "חמודי". שתי המכוניות התקרבו זו לזו. חמודי עזב את רכבו ועבר

לטנדר הפיג'ו. טנדר הפיג'ו נסע כברת דרך קטנה, כאשר שלושת המעורבים יושבים בו. אחר כך חזר חמודי אל הפיוריני, וקירב גם אותה אל הפיג'ו. בשלב זה התקרבו אנשי המשטרה, שצפו במחזה הזה, אל המכוניות החונות. כאשר שריף הבחין בשוטרים, הוא השליך שקית. בבדיקה התברר שתוכן השקית היה 194.40 גרם של סם מסוכן מסוג הירואין.

על יסוד העובדות האמורות הובאו כל השלושה לדין בעבירות שהוזכרו לעיל. השופט הנכבד בבית המשפט קמא לא מצא ראיות מספיקות כדי להרשיע את המערערים דנן בעבירה, כפי שיוחסה להם בכתב האישום. הוא זיכה אותם מן העבירה של החזקת סם מסוכן, מפני שלא היתה שום ראיה שהם החזיקו אי פעם בסם, אבל הוא מצא אותם אשמים בעבירה של "עשיית עסקה אחרת בסם מסוכן", לפי סעיפים 13 ו19-א לפקודת הסמים המסוכנים, בכך שכל אחד מהם בקש לרכוש מנת סם לשימושו העצמי.

השופט הנכבד גזר את דינם כדלהלן: על המערער מס' 1, המכונה "חמודי", גזר ארבע שנות מאסר, שמתוכן שנתיים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי למשך שלוש שנים, וכן הפעיל נגדו במצטבר עונש מותנה של 6 חודשי מאסר. על המערער מס' 2, המכונה "אמיר", גזר ארבע שנות מאסר, שמתוכן שנתיים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי. שניהם מערערים הן על ההרשעה והן על העונש.

ההרשעה מבוססת על הנסיבות, דהיינו - המפגש הלילי עם שריף, שברשותו היתה כמות גדולה של סם, ועדותו של אמיר בבית המשפט כי באותו לילה יצא מביתו של חמודי "במטרה להסתדר ולקנות מנת סם".

השופט הנכבד היה סבור, שיש בראיות האלה די כדי להרשיע את שני המערערים בעשיית עסקה. השופט מציין, שעסקה היא הסכמה של קונה ושל מוכר, אבל לדעתו אפשר היה מן הנסיבות להסיק שהיתה הסכמה כזאת, מכיוון שאמיר הודה, שהוא התכוון לקנות מנת סם ושלשריף היתה כמות גדולה של סם באחזקתו.

לדעת השופט הנכבד, הנסיבות, יחד עם הודאתו של אמיר, מספיקות גם להרשעתו של חמודי.

נראה לנו, שלאור הודאתו של אמיר בעדותו בבית המשפט, היתה תשתית ראייתית מספקת כדי להרשיעו בעסקה כפי שהורשע, ואנחנו דוחים את ערעורו של המערער מס' 2, אמיר מסאעדה, על ההרשעה.

לעומת זאת, אנו סבורים שבית המשפט נתפס לכל טעות, כאשר סבור היה, שיש בדברי אמיר עדות שיכולה להפליל גם את המערער מס' 1, מחמד סחניני, המכונה "חמודי". אמיר לא אמר דבר על כוונותיו של חמודי ועל מטרת באו למקום. אין ספק, שהימצאו של חמודי במקום מעורר חשד כבד, שהוא בא בקשר לעסקת הסמים בין כמסייע לאמיר ובין כלקוח בזכות עצמו, אבל ראיה מעבר לספק סביר, כנדרש במשפט פלילי, לא היתה. התוצאה היא, שאנו מקבלים את ערעורו של המערער מס' 1, מחמד בן אחמד סחניני, על הרשעתו, מבטלים את הכרעת הדין ואת גזר הדין שניתנו נגדו ומזכים אותו מן העבירה שבה הורשע.

אשר לערעורו של המערער מס' 2 על חומרת העונש, נראה לנו שהערעור בדין יסודו. מדובר בעיסקת סמים של מנת סם אחת לצריכה עצמית, שלא יצאה אל הפועל. עונש של ארבע שנות מאסר, הגם שרק שתיים מהן לריצוי בפועל, הוא עונש שאינו יכל לעמוד בשביל עסקה כזאת. אף המדינה הסכימה.

בינתיים, בשלב הערעור, הוגש לנו תסקיר של שירות המבחן, שממנו נובע שהמערער מס' 2 נמצא בתהליך טיפולי-שיקומי. התהליך כבר החל לפני ארבע שנים (העבירה נעברה בסוף שנת 1995), וחל שינוי מהותי באורחות חייו. הוא חדל להשתמש בסמים, ומזה שלוש שנים הוא נקי לגמרי מסם. שירות המבחן ממליץ לאפשר לו להמשיך בתהליך השיקומי. לאור האמור בתסקיר קצין המבחן וההמלצה שבסופו, אנחנו מקבלים את הערעור על חומרת העונש ומבטלים כליל את

עונש המאסר שנגזר על המערער מס' 2. במקומו אנו מצווים על פיקוח קצין מבחן למשך שנה מהיום.