ע"פ 7019/98עזרא מלכה נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בייבוא סמים לפי סעיפים 13 ו19-א לפקודת הסמים המסוכנים וסעיף 29(א) לחוק העונשין. נגזרו עליו חמש שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. הערעור הוא על חומרת העונש.

לא ראינו מקום לבקש את תשובת המדינה לערעור.

המערער, כבן 29 שנים, נשוי ואב לשניים, היה עד המעשה נשוא הרשעתו אזרח מתוקן. הוא שירת שירות מלא בצבא, עבד במקום עבודה מסודר ותפקד כאזרח מן השורה. המערער קיבל על עצמו שליחות של בלדר לייבוא סם מסוג קוקאין מוונצואלה לישראל. במסגרת זו טס המערער לקארקאס, קיבל שם מידי מפעילו ק"ג אחדים (הכמות המדוייקת לא נקבעה) של סם קוקאין, כשהוא ארוז בקופסאות פח שנחזו כקופסאות של שימורי אפרסקים. בשובו לישראל הביא את הסם עימו ומסר אותו לידי מפעילו.

טענתו המרכזית של הסנגור בערעור היא, כי העונש שהוטל על המערער איננו עומד ביחס סביר לעונשים שנגזרו על מעורבים אחרים באותה פרשה, מהם המפעילים של הבלדרים ומהם בלדר נוסף שתפקידו דמה לתפקידו של המערער. הסנגור מצביע על כך שלאחרים, להבדיל מן המערער, היתה מעורבות קודמת בעבריינות, וכי על כל פנים כולם היו מעורבים בייבוא סמים בכמות גדולה מזו שראה בית המשפט המחוזי אפשרי להרשיע את המערער.

אנו סבורים, כי העונש שהוטל על המערער איננו חמור במידה שתצדיק את התערבותנו. סוחרים בסמים מסוכנים נזקקים לשירותיהם של אנשים כדוגמת המערער לצורך ביצוע שליחויות בלדריות מן הסוג הזה. סיכוייו של איש כדוגמת המערער לחמוק בתחנות הגבול מבלי לעורר חשד הם גדולים לאין ערוך מאלו של מי שמוכר כבר למשטרה כעבריין המעורב בעסקי סמים. מטרתו העיקרית של העונש הוא להרתיע אנשים מסוגו של המערער מפני שליחת יד בעבריינות הקשה הזו. דווקא בשל האפיונים שצויינו, ראוי היה להטיל על המערער את העונש שהוטל עליו.

עוד יצויין, כי ההקלה בעונשיהם של האחרים נבעה בעיקר על רקע הודאותיהם ושיתוף פעולה מצידם בחקירה, ובמקרה אחד גם להסדר טיעון שבעקבותיו הובא מפעילו של המערער כעד נגדו.

בנסיבות אלה, אין לומר שעקרון השוויון בענישה הופר.

הערעור נדחה.