ע"פ 702/07 שלמה ברונסקי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

מספר אישומים יוחסו למערער בכתב-האישום שהוגש לבית משפט קמא. באחד נטען, כי בשנת 2004 הסכים המערער לסייע לאחד, אלי פחימה, לגבות סכום של

135 אלף ש"ח מאחד - אברהם ביטון. במפגש שהתקיים עם החייב, סטר לו המערער והפילו ארצה, ובעקבות כך וכן האיומים שהושמעו באוזניו, שילם ביטון סכום של 125 אלף ש"ח לפחימה.

האישום הנוסף אשר יוחס למערער עוסק בהלוואה נוספת (400 אלף ש"ח) שהעניק פחימה לאחר - אברהם בזיזה. מתוך סכום זה התקשה פחימה לגבות סכום של 150 אלף ש"ח, ובעקבות כך הוא פנה למערער ולנאשם האחר בפרשה זו - אלי אריש - וביקשם לסייע לו, תוך שהוא מבטיח להם בתמורה 50% מסכום החוב. במפגש שהתקיים ביום 30.4.06 בבית צפאפה, תקפו המשיבים את בזיזה בסטירות ואגרופים, ואיימו עליו שאם לא יפרע את חובו, עלולים הוא ובני משפחתו להינזק. כתוצאה מאותה תקיפה נחבל בזיזה בפניו.

באישום השלישי נטען, כי המערער הלווה לבזיזה סכום של 15 אלף ש"ח, ומשזה לא מיהר לפרוע את חובו, איים עליו המערער וכן על שמואל מזרחי שערב לתשלום החוב. לטענת המשיבה, הבהיר המערער לשניים כי אם הכסף לא ישולם הם עלולים לשלם על כך אף בחייהם.

בהתבסס על עובדות אלו בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בשלוש עבירות של סחיטה באיומים, שתיים מהן לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והשלישית לפי סעיף 428 סיפא לחוק. המערער ביקש לצרף שני תיקים נוספים בעובדותיהם הודה, ובגינם הורשע בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, איומים, העלבת עובד ציבור, הפרעה לשוטר, החזקת סכין, ועבירות בנשק. בגין כל אלה נדון המערער ל-3 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, וכן הופעל, במצטבר, מאסר על-תנאי בן 9 חודשים שעמד נגדו. כמו כן, חויב המערער לשלם לכל אחד מהמתלוננים פיצוי בסכום של 5000 ש"ח.

להשלמת התמונה נוסיף, כי אלי פחימה נדון על ידי בית המשפט המחוזי ל-8 חודשי מאסר, ובעקבות ערעור שהגישה המשיבה הועמד עונשו על 12 חודשים, תוך שבית המשפט העליון מוסיף: " אנו סבורים כי העונש שהושת על המערער אכן נוטה לקולא, ולולא ההלכה לפיה אין ערכאת הערעור נוהגת למצות את הדין עם נאשם, היינו משיתים על המערער עונש חמור יותר מזה שבדעתנו לגזור בפועל " (ע"פ 1003/06, 10685/06). אלי אריש נדון על חלקו בפרשה לשנת מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את בזיזה בסכום של 5000 ש"ח. בעניינו של אריש תלוי ועומד ערעור שהגישה המשיבה כנגד קולת העונש.

בערעור שבפנינו מלין המערער בעיקר על מה שהגדיר כאפליה קשה ופגיעה במראית פני הצדק. להשקפתו, העונש שהושת עליו חמור הוא יתר על המידה, ולא נשמר בו האיזון הראוי והמתחייב מרמת הענישה שננקטה בעניינו של פחימה. לטענתו, פחימה היה מי שיזם את מעשי הסחיטה וזכה בפירותיהם, ועל כן עונשו של המערער היה צריך להיות קל מזה שנגזר על שותפו הבכיר.

אין בידינו לקבל טיעון זה. המערער הנו בעל עבר פלילי מכביד, בגינו נשא גם בעונש מאסר ממושך, ובעת ביצוען של העבירות הנוכחיות ריחף מעל לראשו מאסר על-תנאי אותו גזר לו בית משפט השלום בבאר-שבע, בעקבות הרשעתו בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, איומים ותקיפה. הנה כי כן, מדובר במערער המתקשה ללמוד את לקחו ולשנות את אורחותיו, וככזה סכנתו לצבור הנה רבה. אותה סכנה מצאה ביטוי קיצוני בעובדות בהן הודה המערער, ומהן עולה כי הגדרתו על ידי באת-כוח המשיבה כ"חרב להשכיר", הינה הגדרה הולמת. נראה כי למערער מוניטין של מי שעשוי להוות תחליף לדרכי הגבייה הקבועות בחוק, וכפי שעולה מן העובדות בהן הודה, כדי לבסס את אותו מוניטין הוא אינו בוחל גם באלימות קשה. כתבי האישום הנוספים בהם הודה, רק מחזקים את המסקנה כי האלימות הנה עבור המערער דרך חיים.

בנסיבות אלו, והגם שחלקו של פחימה בפרשה אינו מבוטל כלל ועיקר, חלקו של המערער עולה עליו, הן נוכח אלימותו והן נוכח מספרם הגדול של האישומים בגינם הורשע בתיק זה ובתיקים הנוספים אותם ביקש לצרף. מכאן מסקנתנו כי בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי לא נפלו פגם או שגגה, ועל כן דינו של הערעור להדחות.