ע"פ 7024/98 שמעון שערי נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בעבירות של יבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 ו19-א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) ושל אחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ו7-(ג) לאותה פקודה.

מדובר ביבוא סם מסוג אופיום מתורכיה בארבע הזדמנויות, בהזדמנות האחרונה נתפס המערער בשדה התעופה עם 3.220 ק"ג אופיום, ואילו בחיפוש בביתו נמצאו עוד 116.374 גר' של אותו סם.

הערעור הוא על חומרת העונש.

הסניגור עו"ד מור כהן ניסה לשכנענו שצריך להתייחס לאופיום באופן שונה מאשר לסמים קשים כמו הירואין קוקאין או קראק. לדעתו היחס צריך להיות דומה ליחס לסמים קלים כמו קאנאבוס וחשיש. אין דעתנו כדעתו. היתה בפני בית המשפט עדות מומחית באשר לתכונותיו של האופיום והנזק שהוא גורם ובצדק התיחס אליו בת המשפט כסם מסוכן מסוג הסמים הקשים.

עוד נטען בפנינו שמדובר באדם קשיש הסועד אשה חולה וקשישה. עברו נקי, והוא עצמו חולה מאד ולא ברור מה תוחלת חייו.

לא מצאנו ממש בכל הטענות הללו, מלבד האחרונה, משום שבית המשפט המחוזי, אשר גם לפניו נטענו טענות אלו, כבר לקחן בחשבון במידה הראויה.

העונש שנגזר על המערער הוא עונש מתאים לפי חומרת העבירה מחד ונסיבותיו האישיות של המערער מאידך כפי שהיו ידועות בעת גזר הדין אלא שבינתיים חל שינוי.

בעת מתן גזר הדין בבית משפט קמא היה ידוע שנתגלה גוש בבטנו של המערער ושהענין טעון בדיקה. בינתיים נותח המערער ולפי חוות הדעת הרפואית שהוגשה לנו התברר שהוא סבל מגדול ממאיר אשר נכרת בניתוח לא נתגלו גרורות אך בכל זאת "זקוק להערכה במכון אונקולוגי על מנת לשקול ביצוע כימוטרפיה.

בנסיבות אלו ובהתחשב בגילו של המערער נראה לנו שיש מקום להקלת מה בגזר דינו, משום כך אנו מקבלים את הערעור ומעמידים את המאסר בפועל שנגזר עליו על 4 שנים. המאסר על תנאי ישאר בעינו באותם תנאים כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.