ע"פ 7042/18 אלמסריה לדיקור בע"מ נ. עיריית נצרת עילית

1.

בפסק דין מיום 25.1.2018 אישר בית משפט השלום בנצרת את הסכמת הצדדים לפיה צו הפסקה מנהלי שהוצא נגד המערערת ביום 13.12.2017 יהפוך לצו הפסקה שיפוטי שייכנס לתוקפו ביום 15.3.2018 "אלא אם כן המבקשת תאחז בידיה רישיון עסק בתוקף". אורכה בת חצי שנה שביקשה המערערת מהמשיבה לצורך העתקת העסק ממקומו נדחתה ביום 21.3.2018. כן נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית משפט השלום, וזאת בהחלטה מיום 12.4.2018.

2.

ביום 6.8.2018, בחלוף יותר מחצי שנה ממתן פסק דינו של בית משפט השלום, הגישה המערערת ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין, כשהטענה המרכזית היא כי זה ניתן בהיעדר סמכות. לצד הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה השיפוטי אשר נכנס לתוקפו זה מכבר נגד המערערת.

3.

בהחלטה מיום 3.9.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע, משמצא כי הבקשה אינה עומדת בתנאים הדרושים לכך. אשר לסיכויי הערעור, נקבע כי הגשת הערעור במועד שבו הוגש "עומדת לרועץ" למערערת, שכן בקשה להארכת מועד לא הוגשה ואף במהלך הדיון בבית המשפט לא הוצגו טעמים מיוחדים להארכת מועד כאמור. בהתייחס למאזן הנוחות, ציין בית המשפט כי מאז שנכנס הצו השיפוטי לתוקפו בחודש מרץ 2018 ועד היום לא פעלה המערערת כדי להעתיק את עסקה למקום אחר. יתרה מכך, נקבע כי "לא הוצגה אפילו ראשית ראייה לכך שהמבקשת עושה דבר או חצי דבר כדי לקבל רישיון עסק".

4.

על ההחלטה האמורה הדוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע הוגש הערעור שבפניי, במסגרתו חוזרת המערערת על הטיעונים שהעלתה בפני בית משפט קמא. לטענתה, סגירת העסק אשר פעל במקום במשך כ- 4 שנים "ללא כל מחאה", "איננה סבירה ואיננה מידתית", בייחוד כאשר הערעור בבית המשפט המחוזי איננו קבוע לתקופה הקרובה.

5.

לאחר עיון, לא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, אשר נתן דעתו למכלול השיקולים הצריכים לעניין והגיע למסקנה כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע. בנסיבות העניין, בהן המערערת מפעילה את עסקה ללא רישוי מזה זמן רב, ואף אינה פועלת כדי לקבל רישיון כאמור, אין כל הצדקה לשנות מהחלטתו.

6.

אשר על כן: הערעור נדחה.