ע"פ 7046/05 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי החל משנת 1989 ועד לחודש ינואר 2004, שימש המערער כמורה וכרכז שכבה בבית ספר תיכון. החל משנת 1996 נהג המערער להזמין תלמידים, כולם קטינים, לביתו באמתלות שונות, ובחלק מהמקרים נהג לשכנעם להתקלח. בהמשך, היה המערער מציע להם אוכל ומשקה, וללא ידיעתם נהג להמיס בכוס המשקה שלהם כדורי שינה מסוג "בונדרמין". בהשפעת כדורי השינה היו התלמידים נרדמים, ואז ביצע בהם המערער מעשי סדום ומעשים מגונים, ובחלק מהמקרים אף תיעד את מעשיו בצילום. בשלושה מן האישומים שיוחסו למערער נטען, כי הוא החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של הקטינים שעה שהיו בתרדמה עמוקה, ובאחד מהם ביצע המערער לפחות 15 מעשים מסוג זה. באישומים האחרים נטען, כי המערער חיכך את איבר מינו בגופם של קורבנותיו, נגע באבר מינם, ולעתים החדיר את אצבעו לפי הטבעת שלהם.

תחילה כפר המערער בעובדות שיוחסו לו, אולם לאחר שנשמעו לא מעט מעדי התביעה, הודיעו הצדדים כי גיבשו הסכם טיעון בגדרו הודה המערער בעובדות המפלילות שיוחסו לו, והמשיבה עתרה לגזור לו 15 שנות מאסר. מכוח אותו הסכם היה המערער רשאי לטעון לעונש כהבנתו.

בטרם נגזר הדין הונחו בפני בית משפט קמא חוות דעת פסיכיאטרית ופסיכולוגית, תסקיר של שרות המבחן, וכן תסקירי קורבן ביחס לחלק מהקטינים. בעקבות כל אלה החליט בית המשפט לאמץ את עתירת המשיבה במלואה, וגזר למערער 15 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי.

בערעור שבפנינו משיג המערער כנגד חומרת העונש.

לא מצאנו מקום או עילה להתערבותנו. המערער, שככל הנראה היה אהוד על תלמידיו וזכה לאמונם, ניצל את תלותם בו בצורה מבישה ומחרידה כדי לבצע בגופם עבירות מין חמורות. המספר הניכר של הקורבנות, גילם הצעיר, הטראומה הכרוכה במעשים שבוצעו בהם, והתקופה הארוכה בה נמשכו המעשים - כל אלה חייבו ענישה קשה הן כדי להשיב למערער כגמולו, והן במטרה להרתיע את הרבים. מסקנתנו היא אפוא כי אין בעונש הפרזה כלשהי, ולא נסתיר כי לו ישבנו בערכאה הדיונית אפשר שהיינו מחמירים עם המערער אף יותר ממה שנעשה בפועל.

הערעור נדחה.