ע"פ 7054/14 פלוני נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן שייחסו לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לפי כתב האישום המתוקן, על רקע חשדו של המערער כי המתלוננת – רעייתו ואם שלושת ילדיו – בוגדת בו, נעל את המתלוננת בביתם, לִבּן כף מתכת על כירת הגז תוך שהוא מאיים "לשרוף אותה באש משום שהיא בגדה בו". משהכחישה את הטענה היכה המערער בראשה של המתלוננת באגרופיו, סטר לה ובעט ברגלה ובגבה. לאחר מכן הניח את הכף הלוהטת על פניה, צווארה וידיה של המתלוננת וגרם לה לכוויות. בהמשך הניח המערער סכיני מטבח ואולר על הכירה הדולקת. כשהתלהט האולר הניח אותו על מצחה של המתלוננת ואמר לה "אני אוציא לך את העין ואשלח אותך להורייך, כאשר העין שלך נשפכת על הלחי". מעשים מחרידים אלו נעשו בעת שילדי בני הזוג היו בבית.

בית המשפט המחוזי בחן את תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער, שקל את כלל השיקולים הרלבנטיים בקביעת מתחם הענישה ההולם ובמיקום העונש במסגרתו, וראה לנכון להשית על המערער עונש מאסר בן שש שנים לצד מאסר מותנה.

המערער טוען כי העונש שהושת עליו חמור יתר על המידה בהתחשב בעברו הפלילי הנקי, בסולחה שנכרתה ובהתחשב בכך שהיה נתון להשפעת סמים בעת קרות האירוע. המשיבה טוענת כי נוכח חומרתם הרבה של המעשים והנזקים שהסב המערער למתלוננת, אין מקום להתערב בגזר הדין.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפנינו ולאחר שסקרנו את תסקירו העדכני של שירות המבחן, הגענו לכלל מסקנה כי אף אם עונשו של המערער הינו עונש קשה, אין בכך כדי להצדיק התערבותנו בגזר הדין.

מתסקירו העדכני של שירות המבחן ומדברי נציגת השירות לפנינו, למדנו כי גם היום, כשנתיים ומחצה לאחר הארוע, משליך המערער את האחריות למעשיו על גורמים חיצוניים – בהם סמים ואלכוהול – וכן על נפגעת העבירה. כמו כן אין הוא מגלה אמפתיה לסבלה של המתלוננת ואינו מבין את חומרת מעשיו. יתר על כן, המערער אינו מגלה כל מוטיבציה לטיפול, הן בתחום התמכרותו והן בתחום האלימות.

נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.