ע"פ 707/08 חדר אבו סעב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בתאריך 21.7.07, בשעה 23:00 לערך, שהה המתלונן בחדר של בית מלון בירושלים, ובשלב כלשהו ביקש מאחד משותפיו לחדר, עופר צי'נה (להלן: המתלונן) סכום כסף. משנענה בשלילה, תקף המערער את המתלונן והכה אותו בכל חלקי גופו, ולבסוף דקר אותו מעל מותניו בסכין. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן פצע פתוח בקרקפתו וקרע בכבד.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נדון המערער לשלוש שנות מאסר ושנים עשר חודשים מאסר על תנאי.

2.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש. נטען, כי המערער הינו חסר בית, מקבץ נדבות שהלווה למתלונן סכום של כסף אותו דרש בליל האירוע להשיב לו. משהמתלונן סרב לשלם את החוב, ועקב מצבו של המערער אותה שעה (שיכור), הוא הגיב כפי שהגיב. כן נטען, כי המערער אינו אדם אלים, הוא לא נמלט מהזירה אלא הזעיק אחרים לסייע לקורבנו, וכן שהעונש שנגזר לו חורג מרמת הענישה הנוהגת, ולא ניתן בו משקל הולם לנסיבותיו החריגות.

3.

אין בידינו לקבל את הערעור. אכן, המערער הנו אדם אומלל, החי בשולי החברה, מכור לשימוש בסמים מסוכנים מגיל צעיר, חסר בית, ומוצא את פרנסתו בקיבוץ נדבות. ברם, לכל אלה נתן בית המשפט המחוזי את דעתו, ולו המצב היה שונה מותר להניח כי העונש שהיה מושת על המערער היה חמור פי כמה, כפי שמחייבת ההלכה הפסוקה לנהוג באירועי אילמות כה קיצוניים. גורלו המר של אדם אינו עילה לתקוף אומלל אחר, ובוודאי שלא לדקור אותו בסכין. הנה כי כן, גם לציבור מסוג זה של עבריינים דרוש גורם הרתעה, ועל כן לא סברנו כי בידנו להקל עם המערער מעבר למה שנעשה בערכאה הדיונית.

הערעור נדחה.