ע"פ 7077/06 רועי גלם נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הועמד לדין ביחד עם אביו, ציון גלם, באשמת ביצוען של מספר עבירות. נטען, כי בחודש ספטמבר 2006, ועל רקע של סכסוך עם אחר (להלן: המתלונן), איים עליו ציון שבנו – המערער יפגע בו. סמוך לאחר מכן, בעת שהמתלונן עשה את דרכו לחוף הים בבת-ים עם בני משפחתו, הגיעו המערער ואביו ואיימו עליו תוך שהם מצביעים על אקדחים שנשאו על גופם. בדיעבד התברר כי הכלי אותו נשא ציון היה דמוי-אקדח, בעוד שהכלי שנשא המערער היה נשק לכל דבר ועניין. משכיוון ציון את אקדחו לעבר המתלונן, קפץ זה האחרון עליו והשניים נאבקו. בשלב זה שלף המערער את כלי הנשק שלו, ודודתו של המתלונן אחזה בו כדי למנוע ממנו מלעשות בו שימוש. בתגובה, הלם המערער עם האקדח בראשה של אותה אישה, וגרם לה לחבלה בעורפה ובאוזנה. בהמשך, תקפו המערער ואביו את המתלונן ופגעו בו בכל חלקי גופו. אדם שניסה להפריד בין הניצים, הוכה על ידי ציון. בדיקת המשטרה העלתה כי האקדח בו החזיק המערער נגנב מבעליו בחודש דצמבר 2001.

המערער הודה בעובדות אשר יוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של נשיאת נשק שלא כדין, תקיפה הגורמת חבלה ממשית, איומים והחזקת נכס החשוד כגנוב. מאחר והתברר כי המערער ביצע את המעשים בעת שהיה אמור להיות נתון במעצר-בית, הוא הורשע גם בעבירה של הפרת הוראה חוקית.

בגין כל אלה נדון המערער ל-36 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי. כמו כן, הורה בית המשפט על הפעלתם, במצטבר, של שני מאסרים על-תנאי שעמדו נגד המערער, כך שתקופת מאסרו הכוללת עומדת עתה על 50 חודשים. להשלמת התמונה נוסיף, כי אביו של המערער נדון ל-24 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי.

בערעור שבפנינו משיג המערער כנגד העונש שהושת עליו, ברם לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה לשנות ממנו. המערער חטא בהתנהגות בריונית ובאלימות קשה, תוך שהוא נושא נשק חם. חמורה במיוחד העובדה, שחרף גילו הצעיר אין זו מעידתו הראשונה בפלילים, ולחובתו נזקפת שורה ארוכה של עבירות קודמות. יתר על כן, המערער חטא הפעם תוך הפרתו של מעצר-בית, וכאשר שני מאסרים על-תנאי מרחפים מעל לראשו. בנסיבות אלו לא היה מנוס מן ההחלטה להורות על כליאתו של המערער, ולכך נוסיף כי תקופת המאסר שהושתה עליו ראויה היא, למעט עניין אחד המחייב תיקון. כוונת הדברים לכך, ששני המאסרים על-תנאי שעמדו נגד המערער, נגזרו באותו תיק ממש (ת"פ 1988/04 של בית משפט השלום בראשון לציון). נראה לנו כי עובדה אחרונה זו חייבה את הפעלתם של העונשים בחופף ביניהם, ובמצטבר למאסר שנגזר בתיק הנוכחי. משהדבר לא נעשה על-ידי בית משפט קמא, אנו מורים על כך עתה, והתוצאה היא שתקופת המאסר הכוללת בה ישא המערער תעמוד על 44 חודשים.

למעט תיקון זה – הערעור נדחה.